שעת אחר הצהריים והשקט מחריש אוזניים. מדי יום בשעה הזו, מאות ילדים בגינות הסמוכות לביתי מתרוצצים בין הנדנדות למגלשות. ועכשיו – רק ציוץ הציפורים נשמע בחוץ. מדי פעם זה אוטובוס, לפעמים פעמון של אופניים, ולעיתים צעדים מהירים של אנשים עם סלי קניות שקוטעים את השקט.
ככה נשמע יישוב בבידוד.
לפי ההערכות, כ-1500 תושבי טלזסטון (קריית-יערים) נמצאים כעת (ב') בבידוד, רובם מכיוון שבאו במגע עם בני משפחה אחת מהיישוב שנדבקה בנגיף הקורונה. ילדיה היו במוסדות החינוך לפני שהתברר שנדבקו, ובפורים הם השתתפו בסעודת פורים גדולה שהכניסה משפחות רבות לבידוד.
לצערנו המצב הזה צפוי ללכת ולהחריף, וככל שיתגלו עוד ועוד חולים – יגדל מעגל המבודדים. הצרה היא, שלפי השמועות ביישוב יש מיעוט תושבים שצריכים להיות בבידוד, אך מפרים אותו ברגל גסה. ייתכן שלמדינה לא נותרו הרבה ברירות אלא להגדיר את היישוב כמקום נגוע ולהכריז על הֶסגר. אין יוצא ואין בא.
בחוץ אולי שקט, אבל את הדרמה שמתחוללת כעת בכל בית בסביבה אפשר להרגיש היטב בקבוצות הווטסאפ היישוביות. האם יהיה הֶסגר, מתי הוא יתחיל, מה עושה מי שצריכה ללדת, ואיך לעזאזל עושים קניות? שאלות שנזרקות ללא הרף לחלל הווטסאפ. הרבה שאלות, מעט תשובות. הרבה חוסר אונים ומעט פתרונות.
שלוש נשים ביישוב, שאני מכירה, ילדו ביממה האחרונה. לא דבר חריג אצלנו, בלי עין הרע. אבל החרדה עושה את שלה, ולצד קריאות מזל טוב נרגשות משוגרים גם איחולים לימים טובים ורגועים יותר. המחשבה האוטומטית על בישולים ליולדת נעצרים בגלל הבידוד והקושי לשנע את המנות כשכולם מבודדים בבתיהם.
אני גרה בטלזסטון (קריית-יערים) כבר שמונה שנים. הקהילה החמה והעוטפת דואגת לכל מי שזקוק, ומתגלה במלוא הדרה בשעת צרה. אנחנו יושבים בבידוד כבר כמה ימים, נהנים משכנים מדהימים שדואגים לכל דבר שאנו זקוקים, ולא מפסיקים להציע עזרה.
למרות התדמית הקשה, המצורעת כמעט, שאולי תידבק בנו, רוב תושבי המקום הזה הם דוגמה ומופת לחיי קהילה מופלאים. ואם כבר לעבור תקופה כזאת איפשהו, עדיף לי כאן.
