חרפה והמוצא ממנה: כך ישראל תחלץ עצמה מאסון

פרולוג

למרות שמו, הטור הזה לא הולך להתעסק רק בקורונה, אלא לדבר על כל מה שנראה לי חשוב וראוי לפוקוס בימים הטרופים האלה. למעשה, הוא יכול היה להתפרסם בכל זמן שהוא. אבל כנראה שלא במקרה הוא עולה לאוויר דווקא בימים אלו. כשיושבים בבית מתוקף הנסיבות, יש גם לכותבים ותיקים רצון לכתוב דברים בצורה שונה מהרגיל, ואני מקווה שגם לקוראים יש יותר זמן ורצון לקרוא דברים בצורה שונה מהרגיל.

לא יודע מה יקרה לטור הזה אחר כך, בשש אחרי הקורונה. זה גם לא כל כך מעניין כרגע. קודם כל שנגיע לרגע ההוא. אז יאללה, מתחילים.

חרפה

ממשלת אחדות הייתה צריכה לקום כאן כבר לפני שנה. מיד אחרי הבחירות הראשונות, שהסתיימו ללא הכרעה ברורה. אבל מאתמול, כשסוף-סוף ניתן המנדט אחרי הבחירות השלישיות למועמד שהשיג יותר ממליצים, כל יום שעובר בלי ממשלת אחדות הוא חרפה של ממש, והיא שייכת לשני ראשי המפלגות הגדולות – בלי הבדל דת, מין, הרכב בלוק או עמדות פוליטיות.

מה עוד לא ברור לגבי הצורך הקיומי באחדות? העולם כולו נמצא באחד המשברים הגדולים ביותר שחווה מאז מלחמת העולם השנייה. נכון שבהרבה מדינות ממשיכות להתקיים קואליציה ואופוזיציה גם בימים האלה. אבל שלוש מערכות בחירות בשנה אחת כבר הוכיחו לנו שבישראל, אין כרגע רוב לממשלה צרה שתהיה גם יציבה. במצב הנוכחי הכנסת משותקת כבר יותר משנה, תקציב המדינה פועל לפי נתונים של אמצע  2017 (תקציב דו שנתי, זוכרים?) – לפני האיומים החדשים מצפון ומדרום, לפני ביטול הסכם הגרעין עם איראן שגם אם הוא צעד מבורך הוא גם קירב את סכנת ההתנגשות עם האיראנים ועוזריהם, וכמובן לפני הקורונה.

בהיעדר תקציב מעודכן, ארגונים ופעילויות חשובות כבר החלו להתרסק עוד לפני הקורונה, ואחריה המצב בכלל נהיה קטסטרופלי. השיח בין המחנות הפוליטיים הגיע בשנה האחרונה לשפל שלא היה כמותו, ובחסות הרשתות החברתיות הוא גורר איתו גם רבים מאוד בציבור הרחב, ולא רק את הפוליטיקאים המקצועיים. השיח הזה, ובעיקר הוויכוח סביב מנהיגותו של נתניהו, גורר איתו גם הקצנה חמורה בחוסר האמון כלפי מדיניות הממשלה, ובכלל זה ההוראות לשעת חירום.

לכן, נקודת המוצא חייבת להיות שממשלת אחדות היא לא רק השורה התחתונה הבלתי נמנעת של השיח הפוליטי הנוכחי, אלא שגם חיוני להקים אותה כמה שיותר מהר, מול ההחרפה היומיומית בסכנת המגיפה. לאסון רחב ממדים כמו מגיפה יש ממילא פוטנציאל של אנרכיה. אם תתלווה אליו אנרכיה שלטונית, או מערכת פוליטית שעסוקה בעצמה ובאינטרסים של אנשיה, הלך עלינו. אפשר כבר להוציא מכרז לאיתור היוספוס פלוויוס החדש.

זה אומר שאין מצב שסוגיה כלשהי במשא ומתן הפוליטי תהווה מבוי סתום. כל סוגיה, קשה ככל שתהיה, חייבת להיפתר. ואם קשה לשני הראשים להגיע בעצמם לנוסחאות הגואלות, שיחפשו מבוגר אחראי, או מבוגרים אחראים, שיהיו אמינים על שניהם, ויפקידו בידיהם את הזכות לנסח את הפשרה הנדרשת.

רק כדי להוכיח עד כמה הפשרה היא בלתי נמנעת, וגם אפשרית, אני – שאינני פוליטיקאי, וגם לא משפטן, ולא ברור שאני זכאי אפילו לתואר 'מבוגר אחראי' – מתנדב לשרטט כאן מתווה אפשרי של עסקת חבילה, שבה כל הצדדים ייצאו עם פחות מחצי תאוותם, אבל כל העודפים ילכו לטובת החברה כולה.

מוצא מן החרפה

1 נתניהו: ברור שהוא לב המחלוקת. אלמלא ראש הממשלה, כבר הייתה קמה מזמן ממשלת אחדות, ואולי אפילו לא היה בה צורך. מצד שני, לא משנה מה כל אחד מאיתנו חושב עליו, העובדה היא שציבור שמיוצג ב-58 מנדטים רוצה דווקא אותו, ואין כרגע סעיף חוקי שיכול למנוע ממנו למשול, למרות כתבי האישום. יתר על כן: אין ספק שבמצב הנוכחי, לניסיון, למעמד הבינלאומי, לכישורים ולאיכויות ההנהגה של נתניהו יש משמעות עצומה. המסקנה היא שבשלב הזה, גם הסולדים מנתניהו צריכים להשלים עם הישארותו.

יתר על כן: ממשלת אחדות היא בדיוק המסגרת שבה ניתן ליהנות באופן מקסימלי מכישוריו של נתניהו, ולסבול באופן מינימלי מנזקיו. זה אומר שתנאי יסודי בקואליציה החדשה יהיה הפסקת הדה-לגיטימציה של כל הח"כים והשרים על מערכות אכיפת החוק. בנוסף, ייקבעו גם כללים מעשיים שיוכלו לנטרל את כל האפשרויות שניתנו לנתניהו בשנים האחרונות לחבל בהליך התקין של חקירתו ומשפטו. שר המשפטים בממשלה כזו צריך להיות אדם מחוץ למערכת הפוליטית, שיהיה מקובל על שתי המפלגות הגדולות (אולי דניאל פרידמן?), וההחלטות לגבי קיום הליכי משפטו של נתניהו בתנאי הקורונה הנוכחיים צריכים להיקבע באופן בלעדי על-ידי  שלושת שופטיו.

בשלב זה, גם לא יחוקק שום חוק, מוצדק לחלוטין כשלעצמו, שימנע מאדם הנתון לאישום פלילי להרכיב ממשלה; קל וחומר שלא יחוקק חוק רטרואקטיבי שמדיח אותו מתפקידו. ומצד שלישי, כל חברי הליכוד (במקרה של ממשלת שתי המפלגות), או כל חברי בלוק הימין (במקרה של ממשלת שני הגושים), יחתמו על התחייבות אישית לא לנתניהו אלא לשלטון החוק; היינו, שבשום מצב הם לא יאפשרו לנתניהו לבטל או לדחות את משפטו.

2 רוטציה: אם נתניהו מנוטרל מפוטנציאל הנזק שלו, אין סיבה שלא להיעזר בניסיונו ובכישוריו, ולאפשר לו לכהן ראשון, לתקופה של שנה לכל היותר, כדי לאפשר לו להיפרד באופן מכובד מהזירה הפוליטית עד תום משפטו. בתקופה הזו יכהן גנץ כממלא המקום, וייקבע גם מבנה פריטטי: מספר שרים שווה לכל אחת משתי המפלגות הגדולות, וכך גם בקבינט המדיני-בטחוני ובקבינט הכלכלי-חברתי. הצעות חוק פרטיות של חברי הליכוד וכחול לבן יסוננו בוועדת השרים לענייני חקיקה, שגם בה יהיה שוויון בין המפלגות. בנוסף, ערבות בנקאית גבוהה תינתן באופן הדדי על-ידי שתי המפלגות, למימוש במקרה שאחת מהן תנסה לפרק את הממשלה לפני תום שנתיים לכהונתה (כלומר, לפני שכל צד כיהן לפחות שנה), שלא בהסכמה על-ידי הצד השני.

3 שתי מפלגות או שני גושים: לשם בניית האמון בין המפלגות, רצוי שלפחות בתקופה הראשונה, משהו כמו 3 חודשים, תהיה הממשלה החדשה מורכבת רק מהליכוד וכחול לבן. במקביל, ייקבע במפורש שבתום התקופה, יוכלו להיכנס לממשלה גם מפלגות נוספות. כך יוכלו הליכוד ונתניהו לשמר את האמון מצד המפלגות שנשבעו להם אמונים, ומנגד יוכלו גם גנץ וכחול לבן להזמין לממשלה את כלל ממליצי גנץ, כולל 'המשותפת'. הימין יתבקש להסכים לכך, משום שבקווי היסוד של הממשלה ייאמר במפורש, באחד הסעיפים הראשונים, שהיא מחויבת לאופייה היהודי, הציוני והדמוקרטי-ליברלי של מדינת ישראל, וכן היא מחויבת למאבק בטרור מכל סוג. אם המשותפת תסכים להיכנס על בסיס קווי יסוד כאלה, אין סיבה להתנגד לכך. במקביל, יוחלו כל עקרונות השוויון בין המפלגות, שפורטו בסעיף הקודם, גם על הגושים, ובלי קשר לגודלם בתוך הקואליציה.

4 סנקציות: מכיוון שאין הרבה אמון בין שתי המפלגות, יידרשו סנקציות שיתמרצו את שתיהן להגיע להסכם ואף לעמוד בו. מבחינת הגעה להסכם, ההצעה שנוסחה כאן משעה את האיום לחוקק חוקים כנגד הדחת נתניהו, או האפשרות הניתנת בידו להרכיב ממשלה. יחד עם זה, ראוי שאנשי כחול לבן יקציבו אולטימטום ציבורי לליכוד: חתימה על הסכם הגישור שיוצע להם על-ידי המגשר המוסכם תוך ימים ספורים מהגשתו (ולחילופין, הגעה להסכמה משותפת על שינוי סעיפים מההסכם), או חזרה לנתיב החוקים שימנעו מאדם שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה שיש עימה קלון לא רק להרכיב ממשלה, אלא אפילו להיבחר לכנסת. מנגד, יודיעו הח"כים הנדל, האוזר ולוי-אבקסיס מראש שאם המגשר/ים יתלו את הכישלון בהשגת ההסכמה על כחול לבן, הם יצטרפו מיד לממשלה צרה של הימין.

5 סדר היום: התפקידים המוטלים על ממשלת האחדות יתמקדו במכלול המשברים שבפניהם ניצבת כרגע החברה הישראלית: בראש וראשונה משבר הקורונה, ואיתו הצורך להעביר תקציב מעודכן, ולייצר שיח מפייס ומאחה. הממשלה לא תעסוק בשום יוזמה להחלת ריבונות או לנסיגה משטחים כלשהם, וגם תמיכתה בהתיישבות ביו"ש תוגבל לגושי התיישבות מוסכמים, ולשימור תנאי חיים בסיסיים ביישובים האחרים. במידה שהזירה הבינלאומית תאתגר את הממשלה מבחינה מדינית, ההחלטות ייקבעו במשותף על-ידי ההרכב הפריטטי של הממשלה.

אפילוג

ברור שהמתווה שהוצג כאן אינו מתכוון להחליף את המתווה שצריך להיות מוצג על-ידי מגשר שמוסכם על שני הצדדים. כל הכוונה היא להראות שעם רצון טוב, ניתן להגיע למתווה ששומר על עיקר האינטרסים של שני הצדדים. ואם אין רצון טוב, יש דרכים להעניש כל צד שייכשל בכך.

ולסיום, המתווה שהוצג גדוש פרטים, ועלול לעייף את הקוראים המקווים להתרענן קצת מכובדם של ימי הקורונה. הכותב מודיע בזה שגם הוא היה רוצה לכתוב על דברים פחות מסובכים בימים הקשים ממילא, והוא מקווה שכך אמנם יעשה בטורים הבאים. אבל חזקה עליו מצוות רבותינו "לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה". אם יכולות השורות שנכתבו כאן לסייע ולו במעט להכרה שאין מנוס מממשלת אחדות, ויש אפשרות לפתרון סביר והגון לכל הסוגיות שבמחלוקת, אין דבר חשוב יותר לחברה הישראלית ברגע הזה.