אז מה נשתנה הלילה הזה מכל לילות הסדר שניהלנו עד כה?
זהו כנראה ליל הסדר הראשון שננהל בקבוצות של 5 עד 10 אנשים, נשאל שאלות מאד לא פשוטות, והפעם, אפילו למוח היהודי, לא בטוח שיהיו תשובות.
ואחת הקושיות המאתגרות שנשאל ממש בקרוב היא: איך נודיע לסבא וסבתא שהשנה, הם לא מוזמנים לחג.
עניין ה"משפחתולוגיה" רגיש במיוחד כשמדובר בחגים. קשה לדמיין איך מבטלים את ההזמנות לחג ובעיקר להעלות על הדעת ליל סדר מצומצם, שבו לא כווולם נמצאים.
בתקופות משבריות קודמות שהכרנו (כמו מלחמות), מה שהחזיק אותנו זה ה"ביחד". משם שאבנו תחושת בטחון, מזה התחזקנו, כשידענו שאנחנו לא לבד.
והשנה, ניצב בפנינו אתגר שלא ממש ידענו כמותו. ליל סדר מבודד? ערב מועט משתתפים ושמחה מאופקת? אולי סדר אונליין (למשפחות שלא שומרות על ההלכה), כשכולנו מתחברים מרחוק לשירת חד גדיא בשני קולות מקוטעים? (בגלל בעיות קליטה כמובן). ואל תשכחו לקחת בחשבון שיש לנו 40 דקות לשיר יחד, לפני שנתנתק על ידי האפליקציה…
ואם מדובר במשפחה שומרת הלכה,
אונליין מקבל משמעות חדשה. אז אולי כמו באיטליה, נשב כולנו במרפסות ונפתח בשירה משותפת לפי סדר קומות הבניין?
כך או כך, כמו בכל משבר, יש כאן גם הזדמנות. זה הזמן, הורים יקרים, ללמד את הילדים שלנו שיעור חשוב בסיפור יציאת מצרים ולצאת מנהיגים. בדיוק כמו משה רבינו.
את הדאגה להורים המבוגרים נעביר לילדים. נשתף אותם במה שמטריד אותנו ונתייעץ איתם מה לדעתם אפשר לעשות. תתפלאו כמה יצירתיים הילדים, כשנותנים להם הזדמנות להציע עזרה. וכמה עוצמה הם חשים, כשניתנת להם האפשרות לקחת על עצמם תפקיד.
נדבר איתם על כיבוד אב ואם או סב וסבתא, ונסביר להם שהשנה, אנחנו שומרים עליהם מכל משמר. לוקחים אחריות על הבריאות שלהם ולא מסכנים אותם. כי אנחנו משפחה, ובמשפחה זה מה שעושים. שומרים אחד על השני.
נחשוב יחד איך אפשר לעזור לסבא וסבתא להרגיש פחות לבד. אולי נשלח אוכל שהכנו יחד במיוחד עבורם, נצייד אותם בקערת פסח מיוחדת עם התמונות של כל הנכדים, נשלח מבעוד מועד הקלטה של הנכדים הצעירים שרים מה נשתנה.
מה שחשוב הוא שערך המשפחה לא נפגם, ואולי אף מתחזק על רקע הקושי. כי ליל סדר מבודד, לא חייב להיות ליל סדר בודד. גם כשסבתא וסבא בבידוד.
