מנכ"ל משרד האוצר, שי באבד, הזמין אתמול (ג') את ציבור המורים לנזיפה בחדר המנהל: בראיון שנתן לאילנה דיין ב"עובדה" הוא תקף אותם באנרגיה פוגענית שכל הורה שספון בימים אלה בבית עם ילדיו התלמידים ודאי לקח אותה באופן אישי ונפגע בשם המורים של הילדים שלו. באבד התרעם על פוסטי הנאצה שפרסמו מורים ברשת בשל כוונת האוצר להוריד למורים ימי חופש על הימים בבית, ואף לדרוש מהם להחזיר את ימי הלימוד בתקופת החופש הגדול.
"בשעתיים האחרונות לא מפסיקים להתקשר לטלפון שלי ולשלוח לי ווטסאפים", קונן באבד. "אני קורא מפה למורים: הטלפון שלי משמש לשעת חירום כרגע, אנחנו במשבר, אני צריך להשתמש בו בשביל לתפעל את העבודה, בבקשה לא לטלפון, יש משרד, יש אתר, הביקורת יכולה להיות ככל שתהיה, רק אל תחסמו את כלי העבודה". במילים אחרות, הוא אמר להם: דברו אל הלמפה, יש לי משבר לנהל.
אבל הדבר המקומם באמת היה טענה מפורשת של באבד בריאיון שמחאת המורים מראה על חוסר סולידריות בימים הקשים שעוברים על המשק. "חבל", הוא הפטיר. "כל הסקטור הציבורי האחר נרתם, הם החליטו שלא", ובהמשך הוסיף שמי מהמורים שלא רוצה ללמד מהבית – אז לא צריך, שלא ילמד. ואילנה דיין הנהנה ושתקה.
אחד הדברים שמסייעים להורים לילדים בימים אלה לבסס שגרה לימודית ורגשית כלשהי היא נוכחותם הדומיננטית של המורים. הם מעבירים שיעורים וירטואליים, יוזמים פעילויות, דורשים בשלומם של התלמידים. הם משקיעים בכך מחשבה וקריאטיביות רבה במצב בלתי אפשרי ומשאירים לכולנו שרידים חיוניים של העולם שהיה פה טרום הקורונה. ניכר עד כמה הם שוחרים את קרבת התלמידים שלהם, שאסורה כרגע.
ברור שצריך לבחון כיצד להחזיר את ימי הלימוד שנפגעו, כי גם בעידן הטכנולוגי שלנו אין תחליף למפגש הבינאישי, אבל להגיד שהם לא סולידריים זה לעשות עוול לסקטור שלם ומסור. באבד יכול ואף צריך להגיד למורים שיתאזרו בסבלנות לנוכח המצב הבלתי ברור הזה, אבל יש דרך לומר דברים, והדרך היא לא להשתלח בהם כמו שריף אוצר על סטרואידים. גם המורים שהשתמשו נגדו ברשת במילים לא ממש חינוכיות צריכים להרגיע טונים, אבל להסיק מהם על סקטור שלם שהוא לא סולידרי – זה לא לעניין.
רבים מהמבוגרים חווים כרגע לא רק חרדה קיומית, אלא חרדה תעסוקתית. רבים חשים בלתי מועילים, מנושלים אפילו, מהפונקציות אותן מילאו רק לפני ימים ספורים. על רקע כל זאת המורים דווקא כן מצליחים לזהור: משרת המורה מתגלה כחיונית וכבסיס תומך, ואני לא רוצה לדמיין מה תעשה שביתת מורים במהלך ימי הקורונה לסדר היום בבתים רבים בישראל.
אבל אילנה שתקה. היא הייתה מיליטנטית כהרגלה כשדיברה עם באבד למשל על הקושי של הבן שלה שאיבד את עבודתו לקבל דמי אבטלה בשל שירות התעסוקה וביטוח לאומי שמתקשים לעמוד בעומסים. "הבן שלי הוא באמת לא הבעיה, מדובר על אנשים שעולמם קורס, אנשים שפושטים את הרגל", הוסיפה, אבל כשבאבד דיבר על המורים ואל המורים, היא נתנה לו להמשיך ולהמשיך ללרלר, מבלי לציין את תרומתם של המורים לבתים כל כך רבים בישראל.
למה שתקה אילנה? אולי היא רצתה, כטריק עיתונאי ידוע, לתת לבאבד לומר את הדברים היהירים והגסים האלה באין מפריע, כדי כשהגסות תדבר בפני עצמה. אולי אין לה ילד כבר ילדים במערכת החינוך והיא לא מרפרשת על הבוקר באתר "אופק" או ב"עשר אצבעות"? ואולי היא סבורה שבאבד צודק?
ואני אומרת לפקידות הגבוהה, אתם הכוכבים האמיתיים של המאבק בקורונה. המסרים שלכם נוכחים בכל בית בישראל כרגע. אני מבינה כמה קשה לתת כרגע אופק, אבל גם אל תיצרו טינות של סקטורים מקצועיים שלמים כלפיכם. כולנו נצטרך את האנרגיות האלה כדי לשקם את המשק אחרי שהכול יעבור.
