רשת בשר הטריפה טיב טעם הפכה לאחרונה למפלגה. ערב הבחירות היא פרסמה את מודעת התעמולה היחידה בירחון 'ליברל', מודעה בטוב טעם על עמוד שלם. "שבתון", התרוננה הכותרת שלה, "כן… שוב בחירות. אבל לפחות יש יום שבתון, אה? עם תחבורה ציבורית. אפשר לנסוע לבקר את ההורים, לעשות קצת סידורים. החנויות פתוחות, אוכל טוב, חופש אמיתי. תתארו לכם שככה יכולה להיראות כל שבת. צאו להצביע".
פחות משלושה שבועות אחרי פרסום המודעה, העולם בשבתון. כל השבוע נראה כמו שבת דתית בבני ברק. אפילו בימים א'־ה' אי אפשר לבקר את ההורים או לעשות סידורים. המון חנויות סגורות, התחבורה הציבורית גוועת, והאוכל נתקע בגרון. כמה היינו נותנים כדי להשיב ימינו כקדם ושבתותינו מקדמת דנא? כמה אנרגיה פוליטית, ציבורית ושלטונית בוזבזה פה על שטויות.
כבר לפני שנה יכלה לקום פה ממשלה מגובשת היטב. מן הסתם גם היא הייתה מופתעת מהתפרצות הקורונה, אך יכולת התמודדותה עם המשבר הייתה טובה פי כמה. אלא שאביגדור ליברמן החליט פתאום שגיוס בני הישיבות הוא הנושא מספר אחת, הרבי מגור סירב לוותר לו על קוצו של יו"ד, וכך נגררנו למערכת בחירות מכוערת בסימן מלחמות דת, ובהמשך גם למערכה שלישית. הכול נראה עכשיו תפל וטפל: גיוס בני הישיבות, תיקי נתניהו, תבהלת נאום סמוטריץ' על מלכות בית דוד, הוויכוח על אוטובוסי השבת, אפילו ירי הטילים בדרום.
להיסטוריונים ולאנשי העט יהיה הרבה מה לכתוב על אירועי חורף תש"ף. אולי הם ידמו את ישראל של ערב הקורונה לפומפיי השאננה של ערב התפרצות הווזוב, ואולי לישראל של ערב מלחמת יום הכיפורים. מטבע הדברים כולם יהיו חכמים לאחר מעשה, אבל הפעם היה אפשר להיות חכם גם לפני מעשה. כל שלוש מערכות הבחירות האחרונות היו מצעד איוולת זדוני. הן נשענו על הנחה שערורייתית שעולם כמנהגו ינהג, ושבינתיים אפשר ליהנות מסטייק טוב וממנעמי השנאה. עכשיו ההנחה הזו התרסקה כליל. מערכת בחירות נוספת השנה תהיה איוולת שאפילו ברברה טוכמן התקשתה לשער.
