CBT היא שיטת טיפול קוגניטיבית התנהגותית קצרת מועד, שיכולה להועיל מאוד במקרים מסוימים. למשל, במקרים של חרדה. כשאדם מפחד זה נורמלי, ואפילו חיובי. פחד הוא מנגנון שנועד להגן על חיינו. מי שלא מפחד דומה למי שאין לו עצבים בגוף. הכאב שהעצבים מדווחים לנו עליו הוא שמונע מאיתנו להשאיר את היד בתוך האש; הפחד הוא שמונע מאיתנו להחזיר את היד לאש.
חרדה, בטח בעוצמה ובתדירות המונעות תפקוד יומיומי תקין, היא לא רציונלית ברובה. הגרעין שלה הוא פחד, אבל היא הרבה יותר גדולה ממנו. מה קורה כשאנחנו חרדים? החלק במוח שאחראי על ההיגיון כבה, ואנחנו מונעים רק מרגש. רגש שלילי, שהולך ומתעצם כמו כדור שלג.
לפי ה־CBT, הדרך להחזיר שליטה לחיים ולמחשבות שלנו היא בעזרת מודעות לרגש המשתלט עלינו, שמעירה את הצד ההגיוני של המוח. איך עושים זאת? בכל מיני דרכים. למשל, האדם עוצר ואומר לעצמו: הייתי כבר במצב הזה כמה פעמים, ומרב הסיכויים שהכול יהיה בסדר. ברגע שמעורבת סטטיסטיקה והסתברות בדיון הפנימי, ההיגיון מתעורר. אם האדם החרד נמצא במצב מודעות עצמית גבוהה יותר, הוא יכול לכתוב משפט כזה ולקרוא אותו שוב ושוב.
השבוע נכנס ביטוי קצת קומוניסטי לחיינו: בריאות הציבור. ההתייחסות למושג הייתה בהקשר של אנשים מסוימים שהפרו את הבידוד שנכפה עליהם ואת הנחיות משרד הבריאות, וסיכנו את "בריאות הציבור", ועדיין, זה ביטוי שיש לתת עליו את הדעת. בעיניי, בריאות העם מורכבת מבריאותו הפיזית והנפשית. אם נתייחס רק לבריאותו הפיזית של העם, אנחנו עלולים להתעורר ביום שלאחר הקורונה לעם שבריאותו הנפשית בקנטים.
מבדידות האנשים הופכים קשים, כמאמר השיר. אבל לא רק מבדידות, גם מחרדה. כאן ה־CBT יכול לעזור. נכון, מעולם לא היינו במצב כזה, ולכן אין לנו אפשרות להתבסס על ניסיון העבר, אבל אנחנו יכולים לדבוק במציאות. פקחו עיניים, ראו מה יש לנו והיאחזו בעובדות. צאו מהסרטים, כמו שאומרים. אל תעצימו את המצב, אל תאכילו את החרדה.
את אותה עצה בדיוק אני רוצה לתת לפוליטיקאים. מדהים לאן נדחק העיסוק בפוליטיקה ובהרכבת הממשלה. לא ייאמן כמה מהר דברים קורים פה. רק לפני שבועיים מה שהעסיק אותנו יותר מכול היה היבא יזבק, היום הכותרות הפוליטיות נדחקו לעמוד 17 למטה. ועדיין, מתברר שאין ממשלה ואין אחדות ועוד לא תש כוחם של מנהיגינו להטיל רפש זה בזה. כל הכבוד, זה סימן שהם חיים.
ובעוד נתניהו מנצח על המאבק בנגיף ביד רמה (בלי טיפת ציניות. הוא האדם שהייתי רוצה לראות עכשיו פונה לאומה בכל ערב, ולא אף אדם אחר), עדיין אין לנו ממשלת אחדות. למה? בגלל אגו, בגלל חישובים מטופשים. מדהים עוד יותר שהאפשרות של ממשלת שמאל הנשענת על אמון הערבים עדיין על השולחן.
איך זה ייתכן? כי מה שמניע את בני גנץ הוא רגש שלילי חסר היגיון. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שהוא, שהיה רמטכ"ל ותפקידו היה להגן על ישראל מפני האויב, מוכן להכניס תומכי טרור לממשלתו ולכרות עמם ברית? אין כאן היגיון. הצד ההגיוני של המוח רדום בשעה זו, והוא ומפלגתו וגושו פועלים באופן אמוציונלי בלבד.
יש כל מיני סוגי אמוציות. לא הייתה לי בעיה לו גנץ היה פועל מטעמי "נפש יהודי הומיה", כלומר מתוך רגש ציוני עמוק. או רגש אחריות לאומי, או סולידריות, או אפילו קומוניזם, התחושה הבסיסית שכולנו שווים. סבבה מבחינתי. אבל גוש השמאל פועל מרגש שלילי, רגש שנאה, רגש מנוכר. רק לא ביבי. עדיין, למרות הכול. רק לא ביבי.
למזלו של גנץ, אין צורך במודעות עצמית גבוהה כדי לעצור ולכתוב את המשפט שיכול להחזיר אותו למסלול ההגיוני. מישהו חכם כבר כתב אותו בשבילו (אולי בציניות, אבל זה הצליח). כל שעליו לעשות זה להרים את הראש לאחד משלטי הבחירות המתקלפים בגשמים של סוף אדר, ולקרוא: "ישראל לפני הכול". לקרוא ולחזור ולקרוא עד שההיגיון יתעורר. אחרת זאת תהיה גנבת קולות פר אקסלנס. בריאות העם זקוקה להנהגה.
