משבר הקורונה שפוקד אותנו, מעמעם מעט את משבר המנהיגות שאנחנו חווים בישראל. מנהיגי המפלגות הגדולות לא הצליחו להתעלות על עצמם ולבוא זה לקראת זה כדי להקים את מה שנחוץ לישראל, ממשלת אחדות. הראיון של ראש הממשלה בנימין נתניהו שבו נקב בתאריך לסיום הקדנציה שלו הוא נקודת מפנה חיובית בעיני. כעת, תורו של בני גנץ לעשות מעשה על אף החשש מסקרים, או מאחרים במפלגתו. עליו לנהוג כפי שאמר בעבר בן גוריון כי "הוא לא פועל לפי מה שהעם רוצה, אלא לפי מה שרצוי לעם"
מהדורות החדשות נפתחות בעדכון יומי על מספר הנדבקים, מצבם והמצב העולמי בצל המגיפה. ברור לכולנו כי דברים משתנים בקצב גבוה, גם אם בעוד חודש או חודשיים נחזור לשגרה מסוימת, זו תהיה שגרה אחרת. נצטרך להשלים פערים כלכליים של חודשים בבידוד ובצמצום, נאלץ ללמוד להתנהל עם מגבלות שיוטלו כדי למנוע התפרצות נוספת של המגיפה. נצטרך להסתגל לאתגרים חדשים בתחום התיירות והפנאי. הבעיה המרכזית בעיני שכפי שזה נראה כעת נכנס לשעת המבחן הבאה עם משבר מנהיגות. זו העת של מי שהיה ראש המטה הכללי להפגין אומץ לב בשדה הקרב הפוליטי ולעשות את הצעד הנכון, להצטרף לממשלת אחדות.
נדמה לי כי בראיון של ראש הממשלה בנימין נתניהו במוצאי השבת האחרונה הוטלה פצצה על ידו. הוא נקב בספטמבר 2021 כתאריך יעד לסיום תפקידו כראש ממשלה. מדובר בצעד אמיץ של מי שמבין את גודל השעה ומתחייב מראש על מועד מוסכם לסיום תפקידו. אני יודע שיש מי שחושש בכחול לבן שנתניהו לא יעמוד במילתו. אני יודע שח"כ לפיד וח"כ יעלון אינם סומכים על ראש הממשלה הנוכחי. לכן זוהי השעה של גנץ להוכיח מנהיגות, ליטול סיכונים ולנצח, לא לטובתו, לטובתה של ישראל!
בשנת 2011 נערך ערב עיון במכון למחקרי בטחון על רקע הוצאתו לאור של הספר "מנהיג תהיה לנו" של פרופ' יחזקאל דרורי. בין היתר התייחס לאתגר המנהיגות, האלוף שלמה גזית שאמר כי מנהיגות בעיינו מחולקת לשבעה סעיפים:
"החזון שאינו נדרש מהמפקד הצבאי, אבל הוא בהחלט נדרש ממנהיגים לאומיים.
תחושת שליחות – מנהיגות היא לא פעולה למטרות אישיות, אלא פעולה מתוך שליחות לאומית.
ידע והבנה מקצועית – העיסוק ברמה הממלכתית מחייב למידה מהניסיון.
ראש פתוח ונכונות להקשיב וללמוד –חלק גדול מהמנהיגים נמצאים בסביבת אנשים שמפחדים לחלוק עליהם. מנהיג צריך לתת לאנשים שסביבו לדבר.
להלחם על דעתך – אני בטוח שגם בדרג הפוליטי יש שרים שחושבים אחרת. שר שלא מוכנים לשמוע את דעתו, צריך לעמוד על כך.
גמישות – לא בושה לתקן ולחזור בך. המנהיגות הקיימת מתאפיינת בכך שהיא לא נוהגת כך.
חיוני לקדם אנשים שהם לא "יס-מנים" – זה מאד קשה מעשית. כשהמנהיג מוקף ביס-מנים, הוא אינו שומע דעות נוגדות".
עוד הוסיף גזית באותו מעמד: "שתי נקודות זרות לזירה הישראלית: אין נטילת אחריות על החלטות, וכן יש יתר התייחסות לסקרים. קבלת החלטות לפי סקרים זה אנטי תזה לתפיסה של בן-גוריון, שאמר שהוא לא פועל לפי מה שהעם רוצה, אלא לפי מה שרצוי לעם".
בני גנץ היום, הוא מועמד לראשות הממשלה. הוא איננו עוד לובש מדים שכוחו נובע מהדרגות, אלא מי שכוחו עולה מהתמיכה הציבורית, ממהלכים פוליטיים ומדיניים, ומתוך חזון שיציג. גנץ נמצא כעת בצומת קבלת החלטות, בין מנהיג למונהג. בין מי שלוקח אחריות, פועל בגמישות כדי להגשים את החזון, שומע את מתנגדיו אבל נלחם על דעתו. גנץ צריך כעת לפעול לפי סיומת הדברים של גזית ולהיצמד לדברי בן גוריון "לפי מה שרצוי לעם". לעם רצויה האחדות.
