בפריים טיים טלוויזיוני שודרה אתמול פרסומת של שופרסל און ליין, שבה הם הבטיחו להיות איתנו 24 שעות ביממה, לספק לנו את השירותים שלהם בתוספת תמיכה של נציגי שירות. הבטחה שלמרבה הצער הם רחוקים מלקיים. בימים אלו, רכישה און ליין עדיפה על כניסה פיזית לרשת שיווק או מכולת שכונתית שבה אין הגבלה של כמות האנשים. אלא שיש אוכלוסייה שרכישה כזו היא הדרך היחידה שלה להצטייד במזון באופן עצמאי, וזו כמובן אוכלסית המבוגרים – אותה קבוצה שנמצאת בקבוצת סיכון בימי קורונה אלו; הסבא והסבתא שלנו, שעל כתפינו מוטלת האחריות לשמור עליהם ולהימנע ממפגש איתם. לחלק ניכר מהם יש ווטסטאפ ופייסבוק והם אפילו בקיאים ברוב האפליקציות, אבל קניות במחשב פחות נפוצות אצלם. הם הדור שבוחר עגבנייה-עגבנייה, ואוהב לראות בעיניים את מה שהוא קונה. עבורם אני מבקשת ששופרסל יתגבר את שירות המענה הקולי, במחיר של פרסומת אחת בשעה הכי יקרה בטלוויזיה.
אני לא הולכת לכתוב מילה על זמני ההמתנה הארוכים (מינימום שבוע), זה מובן והגיוני. אף אחד לא היה ערוך להתנפלות שכזו, ומטבע הדברים הקווים צפופים. אבל חוסר הזמינות המוחלט של הנציגים היא גזר דין מוות למקרר ולמזווה של אוכלוסיה שלמה. השבוע ניסיתי לסייע לאנשים שאני אוהבת שנתקלו בבעיה הזו. הם עשו הזמנה ולא הצליחו להגיע לתשלום. האתר התעקש שיש תקלה בפרטים שנרשמו, על אף שלא הייתה כזו. הם חיכו למעלה משעה וחצי על הקו לנציג עד שהתייאשו. לא קל להיות מבוגר בעולם שהופך לדיגיטלי בכל צעד ושעל. צריך להוריד את הכובע בפני הדור הזה שחיכה לקו טלפון חצי שנה לפחות והיום יש לו סמארטפון משוכלל בכיס, כשהוא עושה כל מאמץ להסתדר איתו על אף שמדובר עבורו בשפה חדשה לגמרי.
האזרחים הללו מתאמצים לפגוש את הנכדים בזום, מתרגלים למציאות בה אסור להם לצאת מהבית, ומנסים בכל כוחם שלא לאבד את האופטימיות אל מול הנגיף. המינימום שאנחנו יכולים לעשות עבורם זה להיות זמינים – גם בבית הפרטי וגם בטלפונים של בתי העסק. אם שופרסל יתנו את המענה הראוי לקשישים שבינינו, הרווחים שלהם יגדלו גם עכשיו וגם בעתיד; הרי מי שמתרגל לקנות מהבית מתקשה לחזור לתורים ולסחיבות. אבל חשוב מזה: הם יתרמו לרווחת המבוגרים. כי יותר משהם נרתעים מהסתבכות עם קניות ברשת, הם נרתעים מלהטריח אותנו ולבקש עזרה.
