אם מישהו היה זקוק לעוד דוגמה לזלזול התהומי שרוחשים שופטי בג"ץ לדרג הפוליטי במדינת ישראל, הוא קיבל אותה אתמול. שופטי בג"ץ ביקשו בצהריים מיו"ר הכנסת יולי אדלשטיין להשיב להצעתם להודיע כי יכנס את הכנסת לבחירת יו"ר חדש עד ליום רביעי. מההחלטה היה ברור מה דעתם של השופטים. היה ברור גם שזו "הצעה" בנוסח "ההצעות הידידותיות" שעבריינים נוהגים לתת: כזו שאי אפשר לסרב לה. אבל כאילו על מנת לתת ליו"ר הכנסת את הכבוד ההדדי שרשות אחת צריכה לתת ליו"ר, גם אם הזמני, של רשות אחרת, הם ציינו שהם מציעים את ההצעה "מבלי לקבוע מסמרות". כביכול, לא מדובר בהצעה לפרוטוקול אלא בשאלה אמיתית שהם ממתינים לשמוע כיצד יו"ר הכנסת ישיב עליה. לא חלפו כמה שעות וגם העמדת הפנים הזו תמה, והתברר בדיוק מה חושבים שופטי בג"ץ על מעמדם לעומת מעמדו של יו"ר הכנסת.
בערב, סביב השעה 21:00 לערך, הגיש אדלשטיין את תשובתו לבג"ץ, והבהיר כי הוא איננו יכול להתחייב על המועד שבו יכנס את הכנסת לבחירת היו"ר. אדלשטיין אף הוסיף והבהיר את הרציונל שבהמתנה בעת הזו, ונתן דוגמאות למקרים שונים שבהם הבינו חברי הכנסת שלא ראוי לבחור יו"ר לפני שמתבהרת תמונת הקואליציה העתידית. השופטים אפילו לא טרחו לעשות את עצמם כאילו הם מחכים לתשובה של אדלשטיין כדי לכתוב את פסק הדין. תוך כשעה הם פרסמו את החלטתם, בה הכריעו כי אדלשטיין חייב לכנס את הכנסת ביום רביעי על מנת לבחור יו"ר קבוע.
פסק הדין עצמו מעלה שאלות חשובות. הוא כולל דיון משפטי שראוי לקיים בשאלת מרחב סמכויותיו של יו"ר כנסת זמני מול רוב פרלמנטרי. הוא גם עוסק בשאלה של משמעות הסעיף בתקנון הכנסת הקובע כי היו"ר ייבחר עד מועד הצגת הממשלה, והיחס בינו ובין החוק הקובע את רציפות הכהונה של יו"ר הכנסת היוצאת. אלו שאלות משפטיות אמיתיות, ואין ספק שהפרשנות שנתן אדלשטיין לחוק ולתקנון, עם כל ההיגיון הטמון בה, אינה הפרשנות היחידה האפשרית. יתכן גם שאין ברירה אלא לקבל את בג"ץ כפורום שיכריע בשאלה החוקית הזו ובמחלוקת בין פרשנות הרוב הפרלמנטרי הנוכחי (שהוא כידוע רוב שבכלל לא מסוגל להרכיב ממשלה, רוב פיקטיבי משהו) ובין פרשנות היו"ר. אבל בהחלט יש מקום לצפות ששופטי בג"ץ לפחות יעניקו ליו"ר הכנסת, גם אם הזמני, את הכבוד המגיע לו. הזלזול באדלשטיין, יחד עם השקר הלבן שבהחלטה שניתנה בצהריים "בלי לקבוע מסמרות", כאשר השופטים בהחלט כבר החליטו איזה מסמרות לקבוע, הם ביטוי מזעזע במיוחד לכל מה שרע במערכת המשפט כיום.
לא מדובר ב"פגיעה בדמוקרטיה". סעד שניתן לבקשת רוב פרלמנטרי לא יכול להיות מעצם טיבו פגיעה בדמוקרטיה. פסק דינו של בג"ץ גם איננו פוגע בעקרון הפרדת הרשויות. פרשנות החוק במקום שבו יש מחלוקת לגיטימית על הפרשנות הנכונה היא תפקידו של בית המשפט. מדובר בעיקר בעוד ביטוי לאופן המעוות שבו שופטי בג"ץ תופסים את מקומם בהיררכיה השלטונית במדינת ישראל. ואם בכחול לבן חוגגים הערב את הניצחון המהיר על אדלשטיין, זה רק בגלל שהם לא מבינים שגם אותם שופטי בג"ץ לא באמת סופרים.
