מגפת הקורונה שהתרגשה עלינו בתקופה האחרונה, מביאה רבנים ופוסקי הלכה להתמודד עם שאלות אשר בזמנים כתיקונם לא היינו נדרשים להם, אך אין למי שאחריות לבעיות של ציבור מוטלות על כתפיהם הפריבילגיה להתעלם ולברוח או לטמון ראש בחול. התורה נקראת תורת חיים, וחז"ל למדונו "וחי בהם" ולא שימות בהם.
מתוך אותה ראיה לנסות ולתת מענה לשאלות שהזמן גרמן, נדרשו רבנים חשובים "ארגון חכמי המערב בא"י" לשאלה רגישה מאוד של אנשים בודדים וזקנים, שנמצאים בבידוד וסגר, ומעוניינים להרגיש ולחוות את חוויות החג עם יקיריהם, ולהיות מחוברים אליהם בתוכנה כזו או אחרת שתאפשר השתתפות בסדר החג. במענה שנתנו הרבנים בפסקם, סייגו כי המדובר הוא בהתחברות למכשירי המדיה עוד מערב החג והשארתם פתוחים לשימוש החג.
הרבנים שבראשם פוסקים מוכרים וותיקים, אישרו את השימוש השנה כהוראה מיוחדת לשנה הנוכחית בזמן הקשה הזה. הם לא עשו זאת מתוך רצון "להקל בהלכה" אלא דווקא להחמיר ברגישות ובאנושיות כלפי אנשים שדבר זה בשבילם הוא מעט עידוד, דבריהם התפרסמו ברבים, ואף אנכי צירפתי מכתב ברכה וחיזוק.
כרגיל במחוזותינו כל פסק "חדשני" מעין זה נתקל בהתנגדות ובאיומים על החותמים עד כדי פיטוריהם מעבודה. זו תופעה מוכרת מאז השתלטה הדיקטטורה על עולם ההלכה, וכמעט אף רב לא מעז כמעט באף נושא, לחדש דבר, כי אם להחמיר, והכל מחשש פן יבולע לו.
עתה לעצם הרעיון אנסה למען מי שאיננו בקיא בהסטוריה ההלכתית להציע מעט דברים שאינם ידועים לכלל הציבור הרחב, בעניין השימוש בחשמל ביום טוב. הבנת העניין והתהליך תקל מאוד למי שמנסה להבין את פסיקת הרבנים בעניין התוכנה המופעלת מערב יום טוב, ולא ביום טוב עצמו.
מאז שנתגלה החשמל בעולם והוכנס לשימוש הציבור, עלו על שולחנם של פוסקי ההלכה שאלות השימוש השונות בין היתר השימוש ביום טוב, הדלקתו וכיבויו. הגאון הרב יוסף משאש מגדולי רבני מרוקו ואלג'יר ולימים הרב הראשי לחיפה בספרו שו"ת מים חיים (ח"א סי' צ"ד עמוד פ"ח) כתב שמנהג פשוט בכל המקומות אשר ידעתים גם אצל השרידים להדליק ולכבות בידיים החשמל ביו"ט בלי שום חשש כלל, ובספרו אוצר המכתבים כתב (בסי' אלף תתי"ב) שהאוסרים סוברים שההדלקה אסורה משום נולד ונתווכחנו עמהם שאין שום נולד בזה רק הוא ממש כמדליק נר מנר והישרים הודו על האמת והעקשים שבשתא כיון דעל על, ויש שאחר וכוח סוער עם חכם חשמלאי הודו.
בספר זהב שבא (ח"א סי' י"ז) נשאל מבנו בזו הלשון: למה אנחנו הספרדים מדליקים אור החשמל ביו"ט והאשכנזים אסור להם? ובתוך תשובתו יצא לידון על מה אנו סומכים כעת להתיר להוציא אש מעצי גפרית (גפרורים), והביא שם שהערוך השולחן או"ח (סי' תק"ב ס"ו) כתב ג"כ שנתפשט המנהג אצלנו להתיר ולהוציא אש ע"י עצי גפרית, וסיים העולה מכל האמור שאנחנו הספרדים מדליקים אור החשמל לפי שמדליקים גם אלומייט (גפרורים) ע"ש. ובתחילת הספר שם הביא מספר שרי המאה (ח"ה עמוד קי"ד) תשובה מכ"י הגאון בעל ערוך השולחן שכתב ג"כ להתיר החשמל ביו"ט. הרב על ספר ערוך השולחן פרסם פסקו בקובץ בית ועד לחכמים (חוברת א ניו יורק תרס"ג) ולא רק הוא גם פוסקים אחרים מחכמי אשכנז פסקו כן.
אולם חכמי האשכנזים דעתם היתה להחמיר, הרב וולדנברג בשו"ת ציץ אליזער ח"א (סי' כ' ס"ו) עסק בזה והעלה לאסור, וכך דעת הרב עובדיה יוסף כידוע וכך כתב והורה בכל ספריו, (בטעות חושבים רבים שהרב עובדיה תמיד הקל) אך צריך לדעת כי לעומת האוסרים והמחמירים, גדולי חכמי הספרדים הקילו ובראשם מרן הרב עוזיאל בשו"ת משפטי עוזיאל (סי' י"ט דס"ט ע"ב) שהעלה להתיר גם הדלקתו וגם כבויו, אמנם לענין הכיבוי ביו"ט יש מרבני הספרדים שחששו והעלו להחמיר אך לעניין ההדלקה, יש הסכמה רחבה להקל, וכמ"ש בפסקו הגאון רבי רפאל אהרן בן שמעון בשו"ת ומצור דבש או"ח (סי' י') ובשו"ת קרית חנה דוד ח"ב (ס"ס נ"ו), ובשו"ת פרחי כהונה או"ח (סי' ט"ז). וכן העיד על המנהג להתיר הדלקת החשמל ביו"ט הרב טולידאנו רבה של תל אביב בשו"ת ים הגדול (סי' כ"ו) והביא שם תשובה מירחון אוצר החיים (תרפ"ח עמודים 90 עד 100) והסכים עמו, ואף הרב עובדיה יוסף בספרו יביע אומר מעיד שפשט המנהג (פה, במצרים כששמש שם ברבנות) גם בין החרדים לדבר ה' להתיר הדלקת החשמל ביו"ט ע"פ הוראת מארי דאתרין (הוא הג"ר אהרון בן שמעון הנ"ל), וכן כתב להתיר בשו"ת לך שלמה (סי' ח') ובשו"ת מקוה המים ח"ג (סי' מ"ט) (ושם התיר אף לכבות את הגז).
ואף הגר"ש משאש רבה של ירושלים בשו"ת שמש ומגן ח"ב (סי' ס"ה) שבחו"ל היינו מדליקין ולא עלה על הדעת שיש בזה משום נולד, וכ"כ עוד בשו"ת שמש ומגן ח"ג (סי' נ"ז אות י"ב) בענין הדלקת חשמל ביו"ט היינו נוהגים במרוקו להתיר בזה ועוף לא צווח. יש כאלה שטענו על חוסר הבקיאות במתכונת החשמל ודרך פעולתו, אך הרב דוד שלוש בשו"ת חמדה גנוזה ח"א (סי' ה' וסי' ו') האריך בהסברת מהות החשמל ופעולתו שהתיר הדלקה וכיבוי ביו"ט של אור החשמל.
בחוברת בשם "ואל מעלת אבותם ישובו" (למשפחת שוויקה ממצרים) (באות פ"ט) מתארים וז"ל: "בכל גלילות מצרים ובקהלנו, וגם בביתנו הדלקנו חשמל ביו"ט, ואין פוצה פה ומצפצף, כי הלוא הדבר מותר. היה מותר אז והוא מותר גם היום, כך פסקו רבני מצרים וכשעלינו לארץ השתוממנו לראות שכלל העם מקצה נהג בכך איסור, ובתחילה ניסינו לעמוד על דעתנו, אלא שמהר מאוד נסוגונו בעל כורחנו, אם כדי שלא להרבות מחלוקות בישראל, אם משום דבר שנהגו בו איסור אי אתה רשאי להתירו בפניהם, ואם כדי לזכות בשלוות נפש כלפי ההמון ולא להיגרר לוויכוחי סרק איתם.
ישנה הקלטה של החכם החלבי הרב יצחק טוויל, בנו של הרב החכם משה טוויל, ככל הדברים הנ"ל, ושמעיד שכל הרבנים והחכמים בחלב, ארם-צובה, היו מקלים בהדלקת החשמל, ואפילו בחיכוך גפרית (גפרורים) ורק נזהרו בגפרורים דלוקים שלא לכבותם ושלא לזורקם אלא להניחם, בכדי שלא יהיה בזה ריבוי. הרב הראשי לחכמי אר"צ במקסיקו בעצמו הרב צאדק הררי ז"ל הדליק אור החשמל בלי שום היסוס ופקפוק זו הייתה הלכה פסוקה ומוכרת וזה היה המנהג, ואף אחד לא פתח פה נגד.
רק מתוך ראיה והבנה זו קל יותר להבין את פסיקת הרבנים מאיגוד חכמי המערב.
