מערכת הבריאות בקריסה, עוד בטרם החל משבר הקורונה. זוהי תקופה של התמודדות חדשה שאינה מוכרת מבחינות רבות. הידע הרפואי על המחלה מועט ומתגבש אט-אט מעדכונים חיים מהשטח ברמה יומיומית. מדינת ישראל לא נערכה וטרם התמודדה עם תרחיש של מגיפה בסדר גודל דומה. האם יש בידינו לסייע בהקלה על המערכת הרפואית על ידי חלוקת עומסים באופן שונה?
יש דברים שאנו כבר יודעים. אנו נדרשים להיות ערוכים להתמודדות עם אלפי חולי קורונה לכל הפחות במערכת רפואית שאינה מתפקדת. על פי ההערכות, מרבית המקרים (80%) יהיו קלים ומבודדים בבתים. 20% יזדקקו לפינוי למרכזי השהיה או בתי החולים. כלומר, בתחילת הטיפול החולה יזדקק לשירותי מעקב רפואיים טובים ורציפים בבית. המעקב חשוב כדי לאתר התדרדרות, ולדאוג לפינוי מהיר במידת הצורך. אנו יודעים כבר כי איתור תסמינים של התדרדרות במועד מוקדם מגדיל את סיכויי ההצלחה להצלת חיים. הבעיה היא שיכולת המעקב הביתי של קופות החולים מוגבלת. עדויות בעולם מראות כי מערכות בריאות שלא השיקו שירותי טלה-רפואה רחבות היקף (שירות רפואי מרחוק באמצעות שימוש בטכנולוגיית מידע) טרם המשבר, מתקשות להפעיל מערכות אילו בצורה מיטבית בזמן קצר. הדבר קשור לתשתיות עצמן כמו גם למיומנות הנדרשת של הצוותים הרפואיים בטלה-רפואה. בנוסף, יש כעת מחסור בציוד רפואי כולל בציוד ניטור ביתי רחב היקף. בארץ ובעולם מפתחים שיטות לניטור אוטומטי בהיקפים גבוהים. אולם יישום הכלים אינו אורך זמן ובינתיים המגפה מתפשטת.
הפתרון הוא בהעברת המעקב הרפואי לידי המטופל ובני ביתו. מרבית החולים מסוגלים לבצע בדיקות מעקב ביתי אם תינתן להם הנחיה מתאימה. לפי עדויות מהעולם אנו יודעים מהם המדדים והתסמינים החשובים ביותר להתדרדרות. ניתן להנחות את החולה ובני משפחתו כיצד לעקוב אחר אותם מדדים ותסמינים מספר פעמים ביום. הנחיות פשוטות ובהירות יאפשרו מעקב בבית באמצעים פשוטים. אחד מהמדדים חשובים הוא קצב נשימות (מספר הנשימות לדקה). ההסבר למטופל יכלול כיצד לבצע את הבדיקה, באיזו תדירות ומהם סימני האזהרה להתדרדרות. לדוגמה, כאשר קצב הנשימות עולה מעל סף מסוים יש לפנות למרכז המאפשר תמיכה נשימתית. בני הבית גם הם יכולים לסייע, בעיקר באוכלוסיות עם מוגבלויות. תמיד ישנו חשש לטעויות, יתכן שחלק מהמעקב לא יתבצע כראוי. עם זאת, השאלה היא מה הן החלופות. בהינתן העומס על הצוותים הרפואיים, נראה כי נדרש לכך. בכל מקרה, בעיה זו ניתנת לצמצום על ידי הנחיות מדויקות ובדיקות חוזרות המורידות את טווח השגיאה.
שואלים חבריי: האם אנו הרופאים יכולים להציע פתרון זה מבלי לזרוע פאניקה? בעיני זו שאלה רטורית כי הפאניקה כבר כאן ולא בגללנו הרופאים.
בהקשר זה, נקודה למחשבה: יתכן שיש מקום להתחיל כבר כעת, בשלב מוקדם, בהנחיות לכלל הציבור לעקוב אחר הסימנים החיוניים. ממילא אנו מבודדים, מנסים למצוא פתרונות מרחוק וקצת משועממים. יש מספר יתרונות לניטור מוקדם כבר בשלב הזה. הראשון הוא, שניתן יהיה לאתר תסמינים בהתחלה, כשעוד לא מודעים לכך. השני הוא תרגול של רישום הסימנים דווקא כאשר מרגשים עדיין טוב ורגועים, והאחרון, יתרון הניטור הוא גם ביכולת לעשות שימוש במידע שיצטבר על מנת ללמוד על המהלך לפני הופעת התסמינים הברורים.
לסיכום, הגישה הפעילה של העברת המעקב למטופל אפשרית ותפחית עומס מהמערכת הרפואית הקורסת. בנוסף, עלותה כמעט אפסית. היא דורשת רק יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה של המערכת הציבורית.
ד"ר הילה בן פזי מומחית לטלה-רפואה, מנכ"לית חברת נוירוכאן להנגשת שירותי רפואה לפריפריה.
