צריך לקחת את המשבר הקונסטיטוציוני החמור שמתרחש ברגע זה מול עינינו, ולגלגל אותו שנה וחצי לאחור. בדצמבר 2018 החליט ראש הממשלה נתניהו להקדים את הבחירות כדי להשיג לעצמו רוב של 61 חברי כנסת ולהעביר את החוק הצרפתי ועוד כמה חוקי חסינות שימנעו ממנו לעמוד לדין במהלך שנות כהונתו. הטירוף הפוליטי והחוקתי שאנחנו נמצאים בו ברגע זה, בשעה של משבר כלכלי ובריאותי שכמוהו לא ידענו, מוטל לפתחו של אדם אחד. וגם אם ראש הממשלה הוא בעל כוונות טובות ומאמציו מרובים וכישרונו בשמיים – מעשיו אינם טובים והם שהביאונו עד הלום.
ראש הממשלה הסתבך. בית המשפט שאינו עובד ברגע זה, לשמחתו, בקצב רגיל – יחליט בבוא היום אם רף העבירות שלו פלילי או לא. אבל גם אם נתניהו לא עשה עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, כפי שנטען בכתב האישום, הוא פעל מתוך קלות דעת ותחושות גאווה ותאווה, קיבל מתנות במאות אלפי שקלים, ניהל שיחות מפוקפקות עם מו"ל של עיתון גדול ודן עם הבעלים של אתר פופולרי, שהוא טייקון ובעל עניין כלכלי עמוק – על אופי הסיקור שלו ושל בני משפחתו. אלה דברים שלא עושים. על זה משלמים מחיר, גם אם לא בבית המשפט.
אבל נתניהו לא מוכן לשמוע ולא לקבל. במקום זה הוא מדרדר את המדינה לבחירות ועוד בחירות, עד שישיג את 61 חברי הכנסת המיוחלים, שיעזרו לו לעצור את המשפט נגדו או ידחו את הדין אל הלא נודע, ועוד ידו נטויה. כל מה שקורה כאן בשנה וחצי האחרונות; כל התקדימים המסוכנים והמוזרים; החוקים הפרסונליים והרטרואקטיביים שבאים מכל כיוון; הקמת הבלוקים והצהרות הנאמנות; המלחמות האינסופיות בין כל חלקי האוכלוסייה ובין הרשויות; השיסוי וההסתה מכל הכיוונים והבחירות שקורעות לגזרים את החברה הישראלית. הכול התחיל במתנות היקרות המיותרות שקיבל ראש הממשלה. נקודה.
פרק עצוב
וזה כבר לא משנה אם אתה איש ימין או שמאל, עני או עשיר, חרדי או חילוני, ערבי או יהודי. העיקר הוא שאתה אזרח במדינה הזאת שרואה את המערכות נהרסות, כי לראש הממשלה שהסתבך ברוב אווילות קורה פנצ'ר ועוד אחד, והוא לא מצליח לתקן את הגלגל ולהשיג רוב בכנסת, ולכן אנחנו נוסעים במכונית מקרטעת אל עוד אסון. ורק תחשבו על מציאות שונה עם ממשלה אחרת שהייתה קמה כאן, ולא חשוב מי עומד בראשה, ובלי מערכות הבחירות הנוראיות הללו שעלו מיליארדים למשק, ועכשיו היו יכולים לעזור לנו מאוד מול הקריסה הכלכלית הדרמטית בעקבות הקורונה.
רק תחשבו על מציאות שונה, עם ממשלה, ולא חשוב מי בראשה, ובלי מערכות הבחירות הנוראיות הללו, שעלו מיליארדים למשק, וכעת היו יכולים לעזור לנו מאוד
גם האירועים הבלתי נתפסים בשבוע שעבר, שמפרקים עוד יותר את הדמוקרטיה הישראלית, הם פועל יוצא של תיקי נתניהו. ראש הממשלה רוצה לשלוט על הכנסת ולמנוע ממנה את החוקים שהוא כל־כך חושש מהם. הוא צריך לסובב את הבית בכיוון שנוח לו. הוא היה חייב את אמיר אוחנה כדי שיפרק את המערכת המשפטית העוינת אותו, ועכשיו את יולי אדלשטיין כדי שיסגור את הכנסת, ואם לא – אז שימנע סדר יום פרלמנטרי לא נוח. העובדה שאין לנתניהו ולאדלשטיין רוב בכנסת נראתה להם כמו מכשול זניח, עד שבא בג"ץ ופרסם את פסק הדין שמחייב את אדלשטיין לכנס את המליאה כדי לבחור יו"ר חדש.
אבל ביום רביעי רשמנו עוד פרק עצוב בנפילה של המדינה הדמוקרטית שקמה כאן לפני 72 שנה. יו"ר הכנסת בכבודו ובעצמו סירב למלא את פסק הדין המשפטי שהטיל עליו בית המשפט העליון. כפי שנהוג במקומותינו בשנה האחרונה, ההחלטה של אדלשטיין לוותה במתקפה רבתי על שופטי בית המשפט העליון, כולל דברי הבלע שנראו והושמעו ברשתות החברתיות ובאיורים מחפירים שפרסם יאיר נתניהו. אחרי חוקרי המשטרה, אנשי הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה היה ברור כי גם השופטים יעלו על כוונות הדה־לגיטימציה של ראש הממשלה ומקורביו. העניין והמטרה כאן ברורים – אם לא צריך להקשיב לשופטי בית המשפט העליון, למה בכלל לשמוע לשופטי המחוזי השמאלנים בירושלים, שם מתנהלים, אם בכלל, התיקים של ראש הממשלה.
מייסדי הליכוד, אבירי שלטון החוק, מתהפכים בקרבם. אף אחד לא היה מעלה על דעתו כי התנועה הרביזיוניסטית שממנה נולדה מפלגת השלטון, לא תציית לפסקי דין של בית המשפט העליון. אני בטוח שגם בנימין נתניהו, שנהג בכבוד רב במערכת המשפטית, לא היה מפר צווים כאלה אילולא נלחם על חייו האישיים על חשבון כולנו.
אימפריה מתנדנדת
אבל עכשיו זה נתניהו אחר. הכול אצלו כשר במלחמה שהוא מנהל במי שנראים לו כוחות הרשע על כס השיפוט. הקרב עוד לא נגמר. נתניהו עוד לא נואש, והוא ינסה להשיג שוב את הרוב הדרוש לו בכנסת, בפעם הרביעית בתוך שנתיים. הדיבור על ממשלת אחדות לא באמת קיים. נתניהו לא רוצה, וגם אם הוא רוצה – בכחול לבן לא מאמינים לו. בכחול לבן לא מסוגלים להקים ממשלה מול הבלוק שהקים נתניהו, ואין להם אפשרות להקים ממשלת מיעוט. בתקופה המורכבת הזאת, אחת הקשות בתולדות המדינה, אנחנו נשענים על ממשלה שלא נבחרה ולא אושרה בכנסת ועומדת מול משבר קולוסאלי. אנחנו בדרך לבחירות, אבל לא ברור מתי הן יתקיימו אם בכלל, וזו עוד סוגיה שלא ידענו כמוה.
צריך לציין: ראש הממשלה מנהל את משבר הקורונה ללא דופי. זה רק מלמד על המנהיגות שהייתה יכולה להיות כאן בתנאים של ממשלה וקואליציה נורמליים, ולא בתוך התוהו ובוהו השלטוני הזה. אבל הבחירות הבאות יהיו בעולם שונה לחלוטין בצל המשבר, עם מאות אלפי אנשים שנשארים בלי משכורת, נסמכים על דמי אבטלה ותקועים עם משכנתאות שאי־אפשר לפרוע, שכר דירה שהם לא יכולים לשלם ומכוניות שהם יצטרכו להחזיר לחברות הליסינג. האימפריה הכלכלית שעליה מדברים תומכי נתניהו מתמוטטת – ולא ברור מה יהיו ההשלכות על האיש הממורמר בקלפי.
בפעם הראשונה מאז הפך נתניהו לראש הממשלה ב־1996 הוא איבד שליטה על סדר היום. הקורונה עובדת ומתפשטת והורסת כל חלקה טובה. השאלה המרתקת ביותר בתולדות המאה הזאת היא כיצד הנגיף הקטלני ישפיע על זהות השלטון, והאם הנאמנות לראש הממשלה תישמר גם כאשר האנשים בחרדה, כלואים בבתיהם בתוקף תקנות חירום, האשראי אוזל והמקררים ריקים.
