יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

משה מאירסדורף

עורך באתר מקור ראשון

איך שגלגל מתהפך והפיד יחד איתו

מה חושבים עכשיו בימין על גנץ ואיך מגיבים פוליטיקאים כשילד טוויטר מתקן להם טעויות

בין פוזיציה לאופוזיציה

מאז ההתפקחות מחגיגות הניצחון המוקדמות של הליכוד, וההבנה כי אין לנתניהו 61 מנדטים, הימין חטף קיתונות של לעג בפיד. הרוב המתגבש שהתכוון להעביר חוקים שיפילו את נתניהו נראה קרובים מתמיד. ואז, ברגע אחד, הכול התהפך. השמאל שהריץ את גנץ הפך אותו לשטיח רצפה. הימין שקרא לגנץ מגמגם ולא שפוי הריע לו על גילוי האחריות:

שמעון ריקלין, לדוגמה, הפנים מהר מאוד מי השותף החדש של נתניהו:

יותם זמרי, באופן קצת יותר מודע לעצמו, הגיב גם הוא לטובת הממשלה המסתמנת:


נועה לנדאו, הכתבת המדינית של הארץ, יודעת להיות ספורטיבית ברגעים קשים:


אלדד יניב כבר הפיק לקחים:


ויש את אלו, כמו הפרשן המשפטי לשעבר של גלובס, שבורח לו הגזען ברגעים קשים:

בשמאל עוד לא למדו כנראה לא להתעסק עם הזיכרון של עמית סגל שלא שוכח ולא סולח. סגל חטף בחודש האחרון אינספור נאצות בכל פעם שדווח על קרע בתוך כחול לבן וכונה "השופר של בלפור". כעת, כשהתבררה האמת סגל הציף מחדש את כל הציוצים:

כשהקארמה פוגשת את אלוהים

לא משנה אם אתם מתפללים לה' או למנכ"ל מכון ויצמן, אם אתם מאמינים בהשגחה עליונה, קארמה או יד המקרה, לפעמים המציאות היא כל כך מתוסרטת ומתוזמנת שקשה להאמין שאין איזו יד מכוונת שדואגת לצייצני הטוויטר לצהול.

ח"כ אביגדור ליברמן קטף הרבה תארים לא מחמיאים מהימין בשנה האחרונה, מרגע ששבר את קואליציית הימין והחליט שהוא לא רוצה שנתניהו יהיה ראש ממשלה. על הדרך הוא בנה את עצמו כמי שישים סוף לדרישות החרדים ובנה קמפיין אנטי חרדי שלם, שהאשים את המגזר החרדי בכל צרות העולם.

ההתבטאות שלו אצל עודד בן עמי על שר הבריאות ליצמן עוררה ברשת זעם רב:


ליברמן מן הסתם נהנה מתשומת הלב שהוא מקבל בכל פעם שהוא מתבטא בצורה מכוערת ונבזית, אבל הנקמה הגיעה תוך שעות בודדות. שעה שליצמן, לפי ליברמן, הולך למקווה או לבית הכנסת, יו"ר ישראל ביתנו דואג לבילוי משלו. הנה מה שפרסם כתב חדשות 13:


לא נדרשת מקלדת חריפה במיוחד כדי לחבר בין האירועים. גם אם אתם לא מאמינים בקב"ה, אתם חייבים להודות שקארמה איז א ביצ'. כך למשל הגיב שלמה ריזל, הכתב המדיני של רדיו 'קול חי':


בלי שאלות רטוריות

כל פוליטיקאי מתחיל יודע: לא שואלים את הקהל שאלות רטוריות אלא אם כן כולו מורכב מפעילים ששילמת להם מראש אישית. שמעון פרס ז"ל למד את זה על בשרו כששאל את חברי מפלגת העבודה בכינוס גדול: "אני לוזר?", וקיבל תשובה חיובית וחד משמעית מכל הקהל. לימור לבנת שאלה את חברי מרכז הליכוד אם המפלגה קיימת כדי לחלק ג'ובים? וזכתה גם היא לתשובה חיובית רועמת.

גם הצייצנים נופלים במהמורה הזו. למשל כתב חדשות 12, אילן לוקאץ', שהעלה סקר בעקבות הדיון האמוני שהתפתח בין דנה ויס כשראיינה את ראש הממשלה. נתניהו אמר שצריך להתפלל לקב"ה והיא השיבה שהתשובה נמצאת במכון ויצמן. לוקאץ' החליט לבחון את העניין מתוך אמונה שרוב עוקביו מחזיקים בעמדות התיאולוגיות שלו. כמו פרס ז"ל, גם הוא יצא קצת לוזר:

גיא קמלמכר, יועץ התקשורת לשעבר של רוברט אילטוב מישראל ביתנו, מיכל שיר מהליכוד, ונכון לפברואר 2020 הדובר של ח"כ יואל רזבוזוב מכחול לבן. אם אתם חדי עין, שמתם לב שהבחור עבר בין כמה מפלגות אבל בכל אחד מהתפקידים היה מגויס מאוד והאמין במפלגה שעמה עבד באותו יום.

מעבר לעובדה שהבחור פריך מבחינה אידיאולוגית, מתברר שהוא גם מאוד אמיץ. בציוץ השבוע הוא שאל לא פחות מאשר את השאלה הבאה:

הטוויטר שכבר לעג לקמלמכר רבות על החיתוך המהיר מהליכוד לכחול לבן, לא פספס את ההזדמנות להשיב לו:
אחד ענה "יושר", אחד השיב "השקפת עולם סדורה", אחת השיבה "אידיאולוגיה", וכמובן: עמוד שדרה. חגי דותן הלך דווקא על כיוון אחר ולא פחות כואב, וענה: "עוקבים".

 

ילדים זה שמחה

ילדים וחיות, יודע כל פרסומאי, מוכרים את המוצר ביתר בקלות. בקמפיינים של פעם, כל פוליטיקאי ידע שכדי לפתח תדמית אנושית ומה הוא מוכרח להצטלם כשהוא מרים תינוק או צובט בלחי לילדה מתוקה. אבל בטוויטר, אף אחד לא מחפש חיבוקים. אם אתה ילד ואתה מחזיק חשבון בטוויטר ולא בטיקטוק או באינסטוש, סביר להניח שאתה אינטליגנט מעל הממוצע. מעניין לבחון את הפוליטיקאים, איך הם מגיבים כשהם מותקלים על ידי ילד.

אסף זמיר מכחול לבן, ואחד הח"כים המצייצים הפופולריים ובצדק (הרחבה בסעיף הבא), חטף התקלה מימין, והיה מספיק אמיץ להודות שטעה. ככה זה נראה:

בולטת העובדה שזמיר מתייחס בכבוד לכץ על אף גילו (עם עזרה קטנה מאראל סגל). ולשם השוואה, שימו לב איך מגיבה זהבה גלאון לדרור מנדל בן ה-14 שמצא דוגמה לכך שיו"ר מרצ לשעבר קראה שלא לציית להחלטת בג"צ, לאחר שביקרה את יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין:

התזכורת של מנדל לאביגדור ליברמן, לעומת זאת, נותרה ללא תגובה:


עת זמיר הגיעה

היכולת לצחוק על עצמך היא כל כך חשובה, במיוחד במקום קפוץ ועצבני כמו הכנסת. רוב הח"כים משתמשים בטוויטר כדי להעביר מסרים ולהישאר מכובדים וממלכתיים. נדירים הח"כים שיודעים לשחרר עניבה ולהישמע אנושיים. אחד כזה הוא אסף זמיר מחוסן לישראל (כחול לבן ז"ל). כשהנושא העיקרי לציוציו הוא אהבתו לאוכל והקושי לשמור על הדיאטה:

כשפורסמו דבריו של המשנה למנכ"ל משרד הבריאות אודות המחשבה לחלק מנות קרב לבתים כדי לחסוך את היציאה לקניות, הוא קרא בטוויטר לח"כ הבא אחריו ברשימה:

אחרי הבחירות הוא צייץ:


סיכם את העניין יפה מיכאל בוטיר:


ואם כבר בחוש הומור עצמי עסקינן, גם בצלאל סמוטריץ' מודיע לציבור מה עלה בגורלו מתוככי הבידוד:

משהו קטן וטוב

ה

העורכים המוזיקליים בימי הקורונה נדרשו להפעיל מנועי חיפוש רציניים כדי לאתר שירים עם המילה מגיפה. זו לא משימה פשוטה בהתחשב בעובדה שב"ה, לתרבות העברית המודרנית לא הייתה סיבה להתייחס לעניין. יש שירים למלחמות ושירים על שלום; יש שירים לעונות השנה, שירים לחגים ושירים להמון ערים בישראל. שירים על מגיפות? פחות.

יהודית רביץ, שלקחה הפסקה ארוכה מאוד מהופעות וראיונות, הפציעה לרגע אחד בטוויטר כדי לשיר את "בך לא נוגע" שכתב והלחין דן תורן, רק בזכות משפט אחד בשיר:
"יש חיידק משוגע שפוגע חסר הבחנה".

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.