עשרים ושישה במארס. זה התאריך שייזכר כיום שבו תדמיתה של הפוליטיקה הישראלית השתנתה. לא צריך להיות שמאלני או ימני כדי להבין שהאחדות הייתה מתבקשת. יש חלקים בשמאל ובימין שאינם מרוצים מכך, יש בשמאל מי שהעדיף ממשלת מיעוט והוצאת נתניהו מבלפור, ובימין – חלק שהעדיף בחירות רביעיות על מנת להשיג 61 מנדטים ללא צורך בכחול לבן.
אם שלוש מערכות בחירות לא גרמו לשני היריבים להתגמש ולהתגבש, הקורונה היא שגרמה לכך. גנץ בחר להתמודד לתפקיד יו"ר הכנסת ללא תמיכת לפיד ויעלון. בתוך דקות עזב לפיד את קבוצת הווטסאפ של כחול לבן לשעבר, ואיחל הצלחה בהמשך הדרך.
יותר משנה שאנחנו נוטים להאמין שהפוליטיקה בישראל מתנקזת סביב שאלה אחת: נתניהו – כן או לא? אבל הפוליטיקאים, ובעיקר הציבור, למדו ביום חמישי שיעור חשוב מאוד. אפשר להגיד הרבה על הפוליטיקה בישראל, אבל בסוף תמיד מתברר – הכל דווקא כן אידיאולוגיה.
לא כל השחקנים שעל המגרש הפוליטי אכן כאלה. אך המקרה של אורלי לוי אבקסיס, שהודיעה שאיננה מוכנה לשבת עם הרשימה המשותפת, וכעת התעקשותו של גנץ שישראל לפני הכל – מוכיחים שעדיין יש ערכים.
בזמן שמגפה מסוכנת מתפשטת במהירות, נראה ששתי המפלגות הגדולות, או ליתר דיוק זרמים בשתי המפלגות הגדולות, מוותרים על הרבה מהקווים האדומים שסימנו כבר לפני יותר משנה. לאחר שלל ניסיונות פיוס בין הצדדים, שבחלקם נאלץ הנשיא ריבלין להתערב, נראה ששני היריבים הגדולים בדרך לשים סוף, לפחות לזמן מוגבל, לסאגה שישראל נמצאת בה.
חודשים ארוכים חלמה וקיוותה כחול לבן ז"ל להגיע ליום שבו נתניהו יאלץ לארוז את רהיטיו ולפנות את המעון המיתולוגי הבלפור עבור הרמטכ"ל לשעבר. אך למפלגת הגנרלים צצו שתי מהמורות בדרך: מערכת המשפט, והקורונה. הסיכוי ששופטי בג"ץ היו מאשרים חוק פרסונלי-רטרואקטיבי שיפסול את כהונתו של נתניהו, שואף לאפס.
לפני הבחירות, 15 השופטים היושבים בירושלים היו המכשול העיקרי של כחול לבן. ואז הגיעה גם הקורונה.
עם כל שנאתו של גנץ לנתניהו ורצונו להדיחו, הקורונה כפתה על גנץ לשכוח מממשלת המיעוט ומהחוק הפרסונלי נגד נתניהו, ודחקה בו להקים ממשלת אחדות יחד עם יריבו המר. גנץ השתמש בקורונה כערובה. עם זאת, באופן אבסורדי, גנץ הבטיח במסגרת המשא ומתן, שיסכים לחוקק חוק שיתיר לנתניהו לכהן כממלא מקום ראש הממשלה מסתיו 2021 על אף היותו נאשם בפלילים. זהו ללא ספק זיגזג של גנץ, אבל לא היו לו ברירות: לו יסרב, המו"מ יתפוצץ, חוסן לישראל תישאר לבד, וגנץ לא יכהן אפילו יום אחד בראשות הממשלה. בשנת 2023, אם המשלה תחזיק עד אז, הקריירה הפוליטית של בני גנץ תסתיים, אבל ביום חמישי אלה חבריו לשעבר שנותרו במערומיהם.
גנץ החליט החלטה קריטית. הוא החליט שהוא צועד עם נתניהו לשולחן הממשלה. ואם ללמוד מניסיון העבר, גנץ ומפלגתו חוסן לישראל ייבלעו ע"י נתניהו. שנה קודם לכן זה היה כחלון, כעת תורו של גנץ.
