בדיוק כשהסתיים הדיון הארוך בחדשות 12 על המצב הכלכלי לקראת הראשון בחודש, ועל הקושי הגדול של שכירים ועצמאיים רבים לעמוד בתשלומי הויזה, השכירות והחשבונות השונים, עורכי המהדורה בחרו לשדר כתבה על משפחות בהם שני בני הזוג עובדים בעבודה חיונית ועל הקושי להסתדר עם הילדים בבית. בדיוק אחרי ששמענו נתונים על כמות מבקשי הלוואה לעומת אלו שמקבלים ועל האישור המתעכב לתוכנית המדינית להצלת הכלכלה, היה נראה לעורכים נכון להראות לכולם כמה קשה לג'נגל בין העבודה החיונית וייחודית והילדים בבית.
אם יש דוגמה מובהקת לביטוי 'לעג לרש' הרי זו הכתבה הזו. נכון, קשה לעבוד במשרה מלאה כשהילדים לא במסגרת אבל זה לא מתקרב לקושי שיש בפחד של משפחה לאבד את קורת הגג שמעל לראשם. נכון, מאוד מעייף לעבוד משרה מלאה בבית כשחוזרים ממשרה מלאה בעבודה אבל זה לא מתקרב לעייפות של לילות בלי שינה מדאגה קיומית. זה אכן שוחק אבל לא שוחק כמו להגיד לא על כל דבר שהילדים מבקשים.
משפחות שבהם שני בני הזוג בריאים ועובדים ומקבלים את המשכורת שלהם במלואה הם משפחות ברות מזל. אין שום דרך אחרת להסתכל על זה. גם אם אותן המשפחות משלמות לבייביסיטר, גם אם הן נאלצות לבקש עזרה מקרובי משפחה וגם אם יש להם נקיפות מצפון על הזמן בו הילדים שלהם בבית לבד. מאוד מוזר שמבין כל הזוגות שרואיינו לכתבה אף זוג לא העריך את העובדה שלצד הקושי הם עובדים ומתפרנסים.
באותה מהדורה שמענו על עובדים זרים שבבת אחת איבדו את כל מקורות ההכנסה שלהם ואין להם שקל אחד בכיס, בבנק או מתחת למרצפת, שמענו על המגזר הערבי שכרגע מוגדרים בו 36 חולים רק כי אף אחד לא עושה שם בדיקות, וגם על המגזר החרדי שלא ממש מבין מה זו בדיוק הקורונה ולמה כולם בזים להם פתאום. ראינו אמא בוכה בדמעות על תשלום המשכנתא המתקרב שאין לה איך לעמוד בו. אז בבקשה בואו נלמד להודות ולהעריך את מה שיש לנו גם אם הוא מלווה בקשיים.
