אנו נמצאים בזמנים טרופים. אין אלו רק החרדות "הרגילות" התוקפות אותנו בעת משבר, בעת מלחמה, מתח ביטחוני או ההתמודדות עם מחלות שהורגלנו אליהן כשיש לאדם חולה בתוך ביתו. מועקה שונה, עמומה ולוחצת על עומק הנשמה, באופן מתון אך מתמיד, מורגשת בימים אלו.
האדם המודרני מוצא בשגרה המוכרת של חייו משענת ונחמה בעת צרה. כשהוא מרגיש מאוים, הוא אוחז בשגרה כקרש הצלה נפשי. השגרה מנחמת. האדם המודרני רואה בטבע גורם חיובי ובחיים המתנהלים בחסות טבע העולם – חיים בטוחים. חוקי הטבע ומהלך החיים הרגיל הם מסגרת המעניקה לנו ביטחון.
התחושה הזו, שהפכה לטבע שני בעבורנו, התערערה במשבר הנוכחי. עולם הטבע הפך למקל חובלים והשגרה הפכה לאיום. במציאות החדשה, שבירה מוחלטת של השגרה ומלחמה נגד הטבע הם אלו שיושיעו אותנו. עולמנו התהפך. אנו מרגישים אבודים במרחב החדש שנוצר ומגששים באפלה הבלתי מוכרת. בימים כתיקונם אנו מדגישים את גדלות האדם ואת האוטונומיה שנתן לו הבורא לעבוד את העולם ולהיות השומר שלה. בימים אלו אנו חשים לא רק את חולשתנו כלפי הטבע אלא גם את עוינות הטבע כלפינו.
"הגדול והגיבור". לרוב אנו פונים לקב"ה במידת ה"גדול", מידה המתמקדת בהשפעת השפע האלוקי במסגרת עולם הטבע. יש ערך דתי חשוב בקיום חוקי הטבע ובהנהגת הקב"ה את העולם לפי החוקיות המדעית. את תפילת עמידה אנו פותחים בברכת "מגן אבות", שבמרכזה מידת הגדוּלה. הקב"ה מטיב עמנו ודואג לנו בעולם השגרתי, דרך חוקי הטבע. זו מידת ההנהגה הרצויה בעולם הנוהג כמנהגו.
אבל חז"ל הסמיכו אותנו לפנות לקב"ה גם דרך מידת הגבורה, ואף הציבו אותה במרכז הברכה השנייה של תפילת עמידה. מידת הגבורה מניחה הנהגה הפוכה – הנהגה המתעמתת עם הטבע ומכריעה אותו. הקב"ה מטיב עם ברואיו כאשר הוא פועל נגד חוקי הטבע. אין זאת חוצפה לבקש מהקב"ה שישעה את חוקי הטבע ויפעל נגדם בעבורנו. אין זו העזת פנים לפנות לבורא שיכניע את הטבע בעבור האדם.
התחושה הזאת, של טבע עוין הזקוק להכנעה, זרה לאדם המודרני וקשה לו. במתח התמידי שבין חוקי טבע קבועים להשגחה הדואגת לאדם, האדם בן ימינו מורגל בפנייה לאלוקיו שייטיב עמו וידאג לבריאותו ולפרנסתו באמצעות הטבע והעולם הרגיל. עובד ה' המודרני מתפלל ומתחנן לקב"ה באינטנסיביות ובלהט, אך תפילתו היא בקשה ותחינה שמבין האפשרויות הטבעיות הנוגעות למצבו האישי, יבחר הקב"ה בתרחיש המטיב עמו.
בשבועות האחרונים השתנתה המציאות והשתנו התחושות. תמונת המצב ותפיסת העולם של "איש האמונה הבודד", מסה המושתת על התפיסות המודרניות הבוטחות בטבע, רחוקה מאוד ממצבו הנוכחי של איש האמונה המבודד. הגרי"ד הלוי סולובייצ'יק מתאר את כיבוש הטבע בידי האדם, ואת עבודת ה' הנוגעת לעולם שבו הטכנולוגיה נותנת לאדם שליטה על היקום. אנו זקוקים לתפילה הפונה למידת הגבורה כדי להילחם בטבע. אנו עומדים בפני מציאות קיומית חדשה, ועלינו להתפלל לרופא חולים מתוך הכרה במצב החדש. נדמה שהתפילה המרכזית שחדרה לסידור שלנו ממסכת תענית ומתאימה למצב זה היא תפילת "אבינו מלכנו", שלעניות דעתי ראוי בעת הזאת לומר בכל יום.
לתובנות האלו יש השלכות גם על פסיקת ההלכה. אחת הגישות המרכזיות הנשמעות במקומותינו לגבי השאלות ההלכתיות המתעוררות בעת הזאת מנסה לאפשר את השגרה המוכרת, ומוכנה להקל כדי להשיג מטרה זו. כמובן, יש לדון בכל פסק לגופו, אך יש להציב שאלה עקרונית: האם נכון לשאוף להחזרת השגרה? האין נכון יותר להבהיר ליחיד ולציבור שהזמנים אינם כתיקונם, ושאנו ניצבים בפני עולם חדש עד יעבור זעם, ועל כן אין היגיון רוחני או קיומי בניסיון לדבוק בשגרה? היא מוכרת, מנחמת ומרגיעה, אך בהתהפך סדרי עולם המטרה היא הצבת ראי לאדם כלפי המציאות, כדי שיבין שזיקתו לטבע ולעולם השתנתה ועליו להשתנות בהתאם. אי אפשר להפטיר כאשתקד אלא יש להכיר במשבר ולהיערך מבחינה רוחנית.
הרב משה ליכטנשטיין הוא ראש ישיבת הר עציון. מאמרו כאן לקוח מתוך אגרת לתלמידיו באתר הישיבה
