"אני לא עובד אצל נתניהו", הבהיר המפכ"ל רוני אלשיך לאילנה דיין בשבוע שעבר, והתכוון מסתמא לרמוז שהוא נאמן לחוק בלבד. אלא שזה לא לגמרי מדויק. פעמים רבות מספור המשטרה, וגם אלשיך עצמו, נימקו התנהלות משטרתית בעייתית מבחינה חוקית בעובדה שזה רצון הממשלה והעומד בראשה, והמשטרה אינה מערערת על רצון ראש הממשלה. בהר הבית.
באינספור מקרים בשנים האחרונות טרחו בכירי המשטרה להסיר מעצמם אחריות בנוגע לאיסור הפולחן היהודי בהר ולכך שיהודים שמתפללים או משתחווים במתחם, או מניפים בו דגל ישראל, נעצרים מיד ובכוח רב. עקרונות הדמוקרטיה, חופש הפולחן, חוק המקומות הקדושים וחוק יסוד ירושלים בירת ישראל עומדים לצד המתפללים והמשתחווים, אבל המשטרה נצמדת להוראות המדיניות. ותמיד־תמיד הם מטילים על כתפי הממשלה את האחריות להגבלות המקוממות המוטלות על יהודים במתחם הזה.
נביא דוגמאות אחדות בלבד, מתוך רבות מאוד. בדיון בוועדת הפנים של הכנסת ביום ירושלים תשע"ג, 8.5.2013, התייחס מפקד מחוז ירושלים במשטרה דאז, יוסי פריינטי, לשאלת איסור התפילה בהר, ושלח את הנוכחים אל הדרג המדיני: "משטרת ישראל היא זרוע מבצעת", הסביר, "היא לא קובעת מדיניות. אם מישהו רוצה לשנות את כל מדיניות ממשלות ישראל מ־67' עד היום, ולאפשר ליהודים להתפלל בהר הבית, צריך לקבל החלטת ממשלה, או שמישהו יעתור לבג"ץ. המשטרה לא מחליטה על זה. משטרת ישראל תמלא כל מה שממשלת ישראל תורה לה".
בעניין ההר, הרושם שהמשטרה מקפידה ליצור כבר שנים הוא ששוטר, מפקד מחוז או אפילו מפכ"ל לא נוקף אצבעו באתר המקודש בעולם אלא אם גוזרים זאת מלמעלה, ושטווח התמרון של המשטרה במקום הקדוש שואף לאפס. בשם הציות להחלטות הממשלה מתירות לעצמן זרועות הביטחון להפוך את פעילי ההר ליעד מודיעיני, כולל יעד למעקבים והאזנות סתר. תלונות בעניין, גורסים במשטרה, נא להפנות לראש הממשלה – ותודה מראש.
בריאיון בשנת 2014 שאלתי את אבי ביטון, קצין משטרה שהיה אז מפקד מרחב דוד האמון על הנעשה בהר הבית, על האכיפה הבררנית במקום הקדוש. מדוע אין הוא מפעיל על מוסלמים המניפים דגלים במתחם, או אפילו מפירים בו את הסדר, קמצוץ מהאלימות המופעלת כלפי יהודים שהעזו להניף בו דגל? ביטון רמז לי שיש להפנות את השאלה לגורמים המצויים הרבה מעליו: "משטרת ישראל איננה הכתובת לשאלות כאלה. הטיפול אמור להיות מערכתי, ולא רק של המשטרה. קל מאוד לבוא בטענות כלפינו אבל האחריות מתחלקת לעוד כמה גורמים".
"אני באמת חושב שנוצר פה מצב מוזר", הודה ביטון בכנות, "מצד אחד זה המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, ומצד שני יהודי לא יכול לקיים פולחן במקום הזה, ובנוסף מוגבל גם מבחינת הזמנים מלעלות אליו בכל עת. ודאי שיש פה מצב מוזר אבל זה סטטוס־קוו שאנחנו צריכים לאכוף. בסופו של דבר אנחנו, השוטרים, צריכים לקיים את המדיניות בין אם היא נראית לנו ובין אם לאו. כאדם פרטי אני יכול לחשוב אלף ואחת דברים אבל הוראות אני מקבל מהשר. התחושה שלי לא משחקת כאן תפקיד. לא הגעתי להר הבית כאדם פרטי אלא כקצין משטרה המייצג גוף ומקבל הנחיות".
אתה מבין שזה נראה רע מאוד?
"ודאי שאני מבין, אבל מה זה משנה בכלל? זה לא נתון לפתחי. אני יכול לספר לך עד מחרתיים על תחושותיי, אבל מה זה רלוונטי?"
גם המפכ"ל אלשיך עצמו התבטא באופן דומה, אמנם בכלליות בלבד, אחרי הסרת גלאי המתכות בקיץ שעבר: "האחריות על הביטחון בהר הבית ליהודים, למוסלמים, לתיירים, לכל מי שעולה, הייתה ונשארה של משטרת ישראל", הצהיר אולם מיד טרח לסייג: "אנחנו אומרים את דעתנו, מציגים את תמונת המודיעין, את הערכותינו, אבל בסופו של דבר מקיימים את ההנחיות של הדרג המדיני".
ולא שיש למשטרה בעיה להימנע מאכיפה כשהיא לא מעוניינת לעשות זאת, מטעמי תדמית. קשה לשכוח את גרירת הרגליים שלה בעניין הפגנות הנכים, למשל, ואת ההימנעות המשונה מפיזורן. כבישים ברחבי הארץ נחסמו לסירוגין במשך חודשים, בכל פעם לשעות ארוכות, מפני שהמשטרה החליטה שהפגנות כאלו היא איננה מפזרת בכוח. גם בעניין נשות הכותל, בשנתיים האחרונות עברה המשטרה לישיבה על הגדר. אנשי רב הכותל מתגוששים מדי ראש חודש עם נשים רפורמיות ומחפשים ספרי תורה נסתרים בחפציהן, אולם המשטרה נמנעת לחלוטין ממעצר או הגבלה כלשהי של נשים המתעטפות בטלית במתחם.
מה היה קורה לו אלשיך היה מגיב באותה נחרצות גם לגבי הנעשה בהר? לו היה מכריז בפגישה עם ראש הממשלה "אני לא עובד אצלך ולא אעצור יהודים שמתפללים במקום הקדוש להם כי זה מנוגד לחוק"? מכיוון שהשאלה הזו תיאורטית, לצער הלב, נשאיר אותה לפתחם של הקוראים. במציאות המשטרה מתיישרת בקלות ובשמחה עם הצעדים הספק־חוקיים בהר הבית, ואת הצפצוף על הדרג המדיני שומרת למקרים אחרים. ממחיש זאת היטב נוהל ביקור בהר הבית ששיגר איגוד מורי הדרך בישראל לאנשיו. המשטרה אמנם אינה חתומה על הנוהל, אולם מגע ידה בכתיבת הכללים ניכר היטב.
"אנשי האגודה, בתיאום מרבי עם משטרת ישראל", נכתב שם, "מבקשים לסייע לכם לעלות בקלות ובמהירות לביקור בהר הבית עם קבוצותיכם ולשפר את חוויית הביקור בהר.
"מצופה מקהל מורי הדרך להוקיר את השוטרים ולכבד כל הנחיה שיתנו לכם במקום, מפאת רגישות הר הבית", נכתב במסמך, ונוסף בו הסבר ולפיו הגבלת שעות הכניסה של אלו שאינם מוסלמים נועדה "בין השאר כדי למנוע חיכוכים ומקרי כייסות". מורי הדרך נדרשים לפי המסמך לציית לכל גחמה של הווקף: "לעתים מבקשים שומרי הווקף (מנשים המבקרות בהר, א"ס) ללבוש חצאיות ארוכות הניתנות בכניסה להר הבית. יש להימנע מעימותים עם שומרי הווקף בכל מקרה".
וקיימים גם איומים: "מטייל שייראה מתפלל בלחש, משתחווה וכדומה עלול להיעצר. מטייל או מורה דרך שיפר באופן בוטה את הכללים לעיל עלול להיעצר וכניסתו להר בעתיד עשויה להיאסר". מכתב ההוראות מתווה בקווים חדים את המעמדות בהר – מוסלמים בראש הפירמידה, יהודים חובשי כיפה בתחתיתה, חד וחלק: "אסור ללא־מוסלמים להיכנס למסגד אל אקצה או לכיפת הסלע בשום אופן", נכתב שם. "במידה ומטייל קיבל הצעה כזו יש לענות בסירוב מוחלט. קבוצות ובהן מטיילים עם סממנים דתיים מובהקים יזדקקו לליווי משטרתי בהר. מותר למוסלמים להיכנס למסגדים, ייתכן שבכפוף לבדיקה של שומרי הוואקף – לרוב אמירת 'אל פאתחה' (קטע הפתיחה של הקוראן, א"ס) ותשאול קצר. יש לתאם עמם נקודת מפגש ולמנוע מלא־מוסלמים בקבוצה להיכנס למסגדים או לעמוד בפתחיהם. מוסלמים רשאים לעלות עם קבוצתם משער המוגרבים או באופן עצמאי משערי הר הבית".
מדוע המשטרה מגבה את המדיניות השערורייתית הזו של הווקף? מדוע היא מאפשרת ליצור אבחנה בלתי חוקית ופסולה מכל היבט דמוקרטי בין הבאים על סמך חזות חיצונית או בקיאות בפיסקה בערבית מתוך ספר המקודש לאסלאם? כמובן, יענו במשטרה, מכיוון שכך דורש נתניהו.
