מבחינה עקרונית, השיקולים לפסק דין בעניין זה אמורים להיקבע על פי הנאמר בחוק ובתקנון הכנסת. כבר לפני דורות של שפיטה נטל לעצמו בית המשפט את זכות שיקול הדעת של כבוד השופטים להתערבות במקרים חריגים אל מעבר לכתוב בחוק. המקרה החריג לענייננו הוא, ששורת הדין הנובעת מפרשנות דקדקנית של לשון החוק או התקנון גורמת לפגיעה בעקרונות הנראים לבית המשפט חשובים מקיומו של החוק.
במקרה שלנו לשון התקנון ברורה: "יושב ראש הכנסת ייבחר לא יאוחר מהמועד שבו כונסה הכנסת לצורך כינון הממשלה. כאמור בסעיף 13 לחוק יסוד: הממשלה".
לשון התקנון אפשרה ליו"ר הכנסת ימים ספורים נוספים לצורך בחירת יושב ראש. אין בלשון החוק דבר המכתיב ליו"ר הכנסת להחיש את הבחירה בכמה ימים. לא נאמר בחוק מהם השיקולים לפיהם מותר לו לדחות את הבחירה, ואני שב ומזכיר, מדובר בימים בודדים. יו"ר הכנסת נימק את הדחייה הקצרה במתן אפשרות להקמת ממשלת אחדות או ממשלת חירום לאומית, שתתמודד בדרך טובה יותר עם המשבר הכלכלי ועם תקנות החירום סביב המשבר הכרוך בנגיף הקורונה עצמו. חשבון פשוט הראה שאין בכוחו של מי מהצדדים להקים ממשלה, מכיוון ששלושה חברי כנסת ממפלגות האופוזיציה אמרו שלא יתמכו בממשלת מיעוט שתקים האופוזיציה. כדי למנוע הליכה רביעית ברציפות לבחירות במצב הביש שבו נמצאת המדינה, ביקש יו"ר הכנסת להמתין ימים ספורים עד לבחירת יושב חדש, כדי לאפשר לשני הצדדים הנצים להגיע להסכם ביניהם, ולמנוע בחירות נוספות. כל מי שהיה מצוי, ולו רק מעט, במשא ומתן המתוח על ממשלת חירום ידע, שבחירה חד צדדית של יו"ר כנסת עלולה במידה רבה לפרק את המו"מ לאחדות.
אך בית המשפט החליט, שיש כאן שיקול החשוב מלשון החוק והתקנון, ולכן כפה על לשון החוק את קביעתו, שלא לאחר, ולו בימים מעטים, את בחירתו של יושב ראש חדש. השיקול החשוב הוא כפי שציטטה כבוד הנשיאה: "החשש לפגיעה במרקם החיים הדמוקרטיים" ו-"ביסודות המבנה של שיטתנו הפרלמנטרית". צר לי, אך דחייה של ימים ספורים בבחירת יושב ראש אינה גורם אמיתי להתממשות חששות אלו, ושיקול דעתו של יו"ר הכנסת נראה נכון יותר, אמתי יותר, ומכל מקום ודאי שלא הייתה כאן סיבה לעקוף את לשון התקנון מחמת צורך דחוף.
גם העובדה שיו"ר הכנסת מכהן אך ורק מחמת הרצף ולא מחמת שנבחר אינה סיבה להחיש בימים ספורים את בחירתו של יו"ר חדש כשהשיקולים לאפשר ממשלת חרום שתמנע עוד מערכת בחירות עמדו על הפרק. כך גם הטענה על 'סיכול רצונו של הבוחר', כביכול. נזכיר, שבית המשפט סירב להתערב בשיקול דעת הממשלה להחריב את גוש קטיף ויישובים אחרים למרות שהיה שם סיכול בעליל של רצונו של הבוחר.
כבוד הנשיאה גם הגדירה בנימוקיה את שיקול דעתו של יו"ר הכנסת כ"שיקול פוליטי" ו"שיקול פוליטי כזה אין לו מקום במתחם שיקול הדעת המסור לו". היא לא ביארה מדוע רצונו של יו"ר הכנסת למנוע בחירות חדשות ושתוקם ממשלחת חירום להתמודד עם מצבנו אינו שיקול לאומי לגיטימי. כך הגדיר גם כבוד השופט עמית את שיקוליו של יו"ר הכנסת כ"שיקולים פוליטיים קואליציוניים". חבל! עוד כתב כבוד השופט עמית, שהוא מתקשה להבין את "הקשר הסיבתי בין בחירת יו"ר הכנסת לבין סיכול האפשרות לכינונה של ממשלת אחדות בשל כך". צר לי, אך אין צורך לחוכמה של שופט עליון כדי להבין קשר זה בנסיבות שנוצרו כאן.
לא אלאה את הקורא בדברים מופרכים נוספים שנכתבו בפסק הדין הנזכר, שלדעתי אינו אלא עלבון. יו"ר הכנסת, אדם אצילי וממלכתי לא יכול היה שלא למחות נגד הפיכתו לעושה 'שיקולים פוליטיים קואליציוניים'. הוא העדיף להתפטר, ולתת את תפקיד כינוס הכנסת לפי שלטון בג"ץ לאדם אחר. אי אפשר לחייב אדם לעשות דברים הנוגדים את מצפונו. יולי אדלשטיין הוא האדם ששכב מתחת גלגלי רכבת הפילוג שאכלה בנו ובלם אותה. עכשיו הוא משלם את המחיר על כך. הציבור החרדי דרש את ראשו. לא החרדים של בני ברק וירושלים. כוונתי לציבור החרדי המאמין בכל מאודו בתורה מן השמים. אך השמים שלו הם בית המשפט העליון. יולי אדלשטיין עשה זאת כשם ששכב בזמנו תחת גלגלי רכבת העריצות הקומוניסטית ובלם אותה. אני מכיר את עקרונותיו, ובטוח שאינו מתחרט על התפטרותו.
בשעות אלו מפרסם רב גאון, מרועי הדור בציבור החרדי, מכתב חריף מאין כמותו על הצורך להישמע להוראות השלטונות בדבר איסור התכנסות בשל הקורונה. לפני מספר ימים הוא עצמו הורה בשם לימוד התורה שלא לציית להוראות אלו. גם גדולי דור טועים לעתים. גם לציבור הליברלי יש 'גדולי תורה' שמילותיהם קודש וללא כל יכולת ערעור, אנשי בית המשפט העליון. ההבדל בין אותו פוסק גדול, הרב קנייבסקי הי"ו, לבינם, שהוא ידע להודות בטעותו וחזר בו. לכוהני בית המשפט העליון זה מעולם לא קרה.
