רצה המקרה וביום שלישי לפנות ערב הזדמנתי תחת קורת גג אחת עם אושיית חוק בכירה. היא מיהרה לסגור מסמך שריצד על מסך הטלפון הנייד שלה, אך לא ניסתה להסתיר ממני שמדובר בטיוטת מסמך ההמלצות המשטרתי בתיקי נתניהו. הוא נועד להתפרסם כעבור שעות אחדות, ועבר ליטושים אחרונים בין המטה הארצי לרחוב צאלח א־דין בירושלים. עוד יעשו מזה סרט, אמרתי.
"אתה תעשה?", תהתה האושיה, וכנראה חשבה על מוצר עיתונאי דוקומנטרי. שלטון החוק עדיין מלקק את פצעי הופעתו הנמהרת של רב־ניצב אלשיך ב'עובדה'. המפכ"ל הצטייר בה כבעל מעורבות רגשית גדולה מדי בגורלו של נחקר בכיר.
"לא, ממש לא", צחקקתי, "שפילברג יעשה סרט או לפחות יוסי סידר. יש פה חומרים דרמטיים לא פחות מ'העיתון'". האושיה נאנחה, ואמרה משהו בסגנון אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. אסכולת אלדד יניב מאמינה לכל מילה של המשטרה, אסכולת שמעון ריקלין כופרת בכל מילה, ומערכת התביעה הכללית תתקשה להימנע מהתנגשות חזיתית עם אחד הצדדים לפחות. בעודה מנסה לברר את חפותו של בנימין נתניהו, נבצר ממנה להגן על חפותה שלה בעיני הציבור.
בגיליון אנשי השנה תשע"ז כתבתי שאביחי מנדלבליט סבור כי "רגע המבחן שלו לא יהיה בתשע"ח, אלא בעוד עשר ועשרים שנה, מול המראה, כשיבקש לשכנע את עצמו שנהג כשורה בפרשיות נתניהו". לפי מיטב ידיעתי, הוא עדיין סבור כך. אלא שמאז נכתבו המילים ההן חלפה כבר חצי שנה. תיק נתניהו עבר התפתחות משמעותית. למנדלבליט יש כבר פרספקטיבה מסוימת וחומרי חקירה טריים.
שר האוצר לשעבר יאיר לפיד העיד במשטרה (ביוזמתה ככל הנראה, לא ביוזמתו) שנתניהו ניסה להאריך את חוק מילצ'ן ולהיטיב עם מיטיבו. זו עדות ששופכת אור חדש על עסקאות הסיגרים והשמפניה בין נתניהו למילצ'ן. היא מסתמנת כחמורה יותר מסיפורי הוויזה הישנים, שלא היו מספיקים למנדלבליט כדי להגיש כתב אישום על שוחד. אם בקיץ שעבר נטה היועץ לאפשר לנתניהו ליהנות מהספק, עכשיו הוא אנוס להתמודד עם המלצות של משטרה חסרת ספק וחסרת עכבות שמשתוקקת להרשעת נתניהו.
נתניהו לא הכחיש שקיבל ממילצ'ן סיגרים ושמפניות בהיקף מביך, רק הכחיש את התמורה. אם למשטרה יש ראיות נוספות התומכות בגרסת לפיד, מצבו של נתניהו בעייתי מאוד. כמו טייסי חיל האוויר, גם נתניהו נפגע השבוע מרסיסי טיל קטלני. תחת עשן כבד הוא עדיין מגשש את דרכו אל ידית כיסא המפלט.
נכון לעכשיו, ראש הממשלה משליך את יהבו על אהדת המחנה הלאומי. הוא אינו צריך להתאמץ כדי לשכנע את המחנה הזה בטיעוני נרדפותו. שלטון החוק ושלטונות התקשורת לא היו מעזים לעולל לשמעון פרס, נהנתן לא קטן מנתניהו, את מה שהם מעוללים כבר עשרות שנים למנהיג הליכוד (פרשת בר־און חברון, פרשת המתנות הקודמת, פרשת המעונות וכו'). ואולם טענת הנרדפות היא אחרי ככלות הכול טענה אגבית, שמיכה קצרה מדי לשלל סעיפי החשדות שעל הפרק.
אם נתניהו אכן חטא בשחיתות, הוא לא יוכל לחמוק מהליך פלילי בטענה שגם פרס ושרון היו מושחתים. גם ההסתערות על יאיר לפיד והמפכ"ל לא תועיל, אולי ההפך. היא רק יוצרת רושם של ניסיון התחמקות מהחשדות שעל הפרק.
מה כן יכול נתניהו לעשות? להמשיך לרכוש נפשות לטענות חפותו, ולנהל בינתיים את המדינה כמיטב יכולתו. זה לא יהיה קל, בלשון המעטה. ראש ממשלת ישראל חבול ופצוע. מטבע הדברים והאיש, הוא מרוכז בעצמו בעיקר. לכן לא צריך לייחס אמון רב להבטחתו שהבחירות הקרובות יתקיימו במועדן המקורי. אם יגיע למסקנה שבחירות מוקדמות יגדילו את סיכויי הצלתו מהפללה, הוא יקדים אותן בלי להניד עפעף. אם תוצע לו עסקת מילוט טובה במקרה שהמשטרה תשלוף שפנים נוספים נגדו – ולפי הטענה יש לה שפנים שכאלה – ייתכן בהחלט שילך עליה, כמו עזר ויצמן בשעתו. מין עסקת טיעון כזאת או אחרת.
בוקר אחד, סמוך מאוד לפתיחת הקלפיות, עלול המחנה הלאומי להתעורר ולגלות שאין לו מנהיג. המנהיג הנוכחי דאג שלא יהיה מנהיג חלופי. הוא האמין שישלוט לנצח, והתנהל בהתאם. צאן מרעיתו משלם עכשיו את המחיר. עדיין מוקדם להעריך בדייקנות מה המחיר שישלם הוא עצמו.
