אסטרטגיית יציאה – תוכנית שאמורה להסביר איך נצא מהמשבר הזה בחזרה לחיים שלנו, אבל איכשהו "אסטרטגיית היציאה" נשמעת לי תמיד כמו הרגע הזה שאני מניח את התאומים מול הטלוויזיה ודוחף טלפון ליד של העולל לפני שאני הולך לשירותים.
ברבש – ללא ספק הכוכב הגדול של המגפה, הפרופסור עם הכיפה השחורה על העורף, שמשלב בין טון חמור סבר לטון עוד יותר חמור סבר. אם יש משהו שכדאי ללמוד תקשורתית מהסיפור הזה: גם בנושאים אחרים עדיף אולי להביא לאולפנים אנשי מקצוע שבקיאים בחומר במקום עוד ועוד פרשנים שבקיאים בעיקר באג'נדה. מה שכן, אני חייב להגיד שכל הפרופסורים בחדשות גרמו לי קצת לזלזל בדוקטורים, שמביאים לתוכניות שלפני החדשות. אתה מוצא את עצמך יושב עם בקושי תואר ראשון במדעי החברה ואומר למסך: "בואו, כולה דוקטור, מה הוא מבין, טוב שלא הביאו שרברב".
גינה ודירות גן – התושבים שזכו לכך הם השנואים בישראל בימים אלה. בל"ג בעומר אני זורק למדורה תמונות של הזוג הנחמד מדירת הגן בבניין שלנו, ששלושת הילדים שלהם תמיד נראים עייפים ומותשים כי יש להם איפה לרוץ.
המוסד – ארגון הצללים שעסק עד היום בחיסולים עלומים במדינות רחוקות הפך לאחרונה לחברת רכש קטנה מקריית־אונו, שעסוקה בייבוא מכונות הנשמה, מסכות ומטושים. צריך לרחם על הסוכן שיושב בבר של המוסד, ואחרי שכולם מספרים על חיסול של מדענים איראנים הוא מספר בקול מבויש איך הוא דפק לצ'כים מכולת מטושים.
וירוס – חיה בו"ו.
חרדי בש"ג
זום – למי שפספס, אפליקציה שמאפשרת לך להביא את הרעש של גן הילדים אליך למטבח. שיחות הווידאו באפליקציה הזאת השתלטו על העולם. אנשים מנהלים ככה פגישות, הילדים רואים בכל יומיים את החברים, שירן עושה אימוני כושר מרחוק עם חברות, אפילו ביבי צועק על בנט באמצעותה. עכשיו רק נשאלת השאלה למה לעזאזל היינו צריכים נגיף בשביל זה. לכו תדעו, אולי במגפה הבאה ימציאו גם אפליקציית בורקסים וככה בכלל לא יהיה יתרון בפגישות.
חיסון – נו כבר.
חרדים – נו כבר!
טראמפ – יש מצב שנצטרך להיפרד בקרוב מהחבר הג'ינג'י שנקט בתחילת הדרך בגישת ערד ניר ואמר שזו בסך הכול קצת שפעת, תירגעו. מאז הרבה מתים זרמו בנהר, ויש מצב שהידיד הכי גדול שהיה למדינה הזאת יפסיד בבחירות בגלל נגיף. זה מצד אחד מבאס לאללה, מצד שני, זו הוכחה ניצחת לכך שהנגיף אנטישמי.
ילדים – רוצים קיטש? קיבלתם. אני מבלה פי 4 יותר זמן עם הילדים שלי מאז שהתחיל הסיפור הזה. ומתאהב בהם פי 400.
כפפות – כמו שאתם יודעים אני חי עם דוקטור בבית, מה שאומר שיש לי בבית כמה אריזות של כפפות גומי מהעבר המעבדתי שלה. אני לא כל כך אוהב את התחושה שלהן, אבל מה אני כן אוהב? שלא משנה מה המקצוע שלך באמת, ברגע שאתה שם כפפות לגיטימי לשאול את אשתך איזה ניתוחים יש לך היום.
ליצמן – הגיבור הטרגי של המגפה הזאת. משר בריאות סביר פלוס שזוכה מדי פעם לשבחים בתקשורת הוא הפך לנעלם נטוש שפקידיו השתלטו על העניינים. לפחות במסיבות העיתונאים הראשונות עוד היו נותנים לו לספר איזה סיפור יהודי טוב אחרי השואו של נתניהו (זו כבר טעות, אגב. אתה לא עולה אחרי נתניהו, זה כמו לעלות אחרי הרולינג סטונס). עכשיו, אין לי מושג אם ליצמן שר בריאות טוב, ויש עדויות לכך שהוא היה מהראשונים שעלו על חומרת המצב כשהוא הורה לסגור את הגבולות. אבל איכשהו כל הסיפור החרדי וההדבקה הגדולה עלולים להפוך אותו לש"ג של המגפה בארץ. אביגדור ליברמן מסר בתגובה: סוף־סוף יש חרדי בש"ג.
מטושים – מקל אוזניים עם תואר אקדמי.
נדב אייל – למי שלא עוקב, ללא ספק העיתונאי המנצח של עידן הקורונה. לקח על עצמו את העניין ברצינות ומספק לעוקביו בטוויטר מידע עדכני מרתק על התפתחות המגפה. מבחינתי לפחות, העדות הטובה ביותר לכך שמגפת הקורונה מאחורינו תהיה כשאחזור להתעצבן מדיווחים שלו.
(בר) סימן־טוב – אירוני שזה שם המשפחה של האיש שמוביל את המאבק במגפה הכי חמורה שפקדה את העולם זה מאה שנים. האיש בעל אלף הפרצופים – אוקיי, סתם, יש לו פרצוף אחד: מונוטוני, מלחיץ, אבל איכשהו גם מרגיע. האיש עושה עבודה טובה, ואם הייתי צריך עדות לכך הגיע מכתב הרופאים שארגן אהוד ברק שקרא לפטר אותו. אמור לי מי הם שונאיך ואומר לך שאתה צריך להישאר בתפקיד. יחד איתו צריך לפרסם את סגנו, פרופ' איתמר גרוטו, שנראה קצת כמו האיש הרע בכל סרט אנימציה לילדים, ובינו לבין סימן־טוב מתחוללת היריבות הכי גדולה שהייתה פה מאז עפרה וירדנה.
חקירה בירקנייה
ערד ניר – אולי הדוגמה המובהקת ביותר לכמה קל להיות עיתונאי. אין עוד מקצוע בעולם שבו אתה יכול לצעוק במשך חודש "זו כולה שפעת" ובתוך יומיים להתחיל לצעוק "פשוט נורא איך לא נערכנו למגפה אדירה כזאת".
פסח – עד פסח שעבר הבדיחה השחוקה הייתה אנשים שמקטרים מי מחזיר את סבתא אחרי הסדר הביתה. מוכן להתערב שהשנה אנשים היו מוכנים לשלם הרבה מאוד כדי לחגוג עם סבתא את הסדר.
צקצקנים – נו, אתם מכירים אותם, הם יושבים באולפנים וגם כשהמצב נראה יחסית בשליטה מפמפמים שאנחנו על הפנים וצריך ועדות חקירה. לא משנה שכל העולם, כולל המדינות המתקדמות ביותר, מצאו את עצמן לא מוכנות, הם כבר ידעו להוכיח שאנחנו על הפנים. נותר רק לקוות שבאולימפיאדה הבאה, שנדחתה, יכניסו את הצקצוק כענף ספורט אולימפי, ואנחנו נשתלט על הפודיום.
קורונה – בירה מקסיקנית לאנשים שלא אוהבים בירה.
רק לא ביבי – סליחה, נשאר לי אחד ספייר מהמילון של הבחירות.
שיטוח העקומה – אם יש נקודת אור בכל המגפה הזאת: גם אנשים שנכשלו בשלוש יחידות מתמטיקה שולטים עכשיו בגרפים ועקומות ובמושגים כמו "מעריכי". אתה נכנס לירקנייה ליד הבית ושומע את הירקן צועק לך עם מסכה וכפפות: "אחי, תן חיוך, הנה זה נגמר, הגדילה כבר לא אקספוננציאלית".
תודה – לכל מי שדואגים שלא נהיה איטליה. מי היה מאמין: כולנו אהבנו לספר ש"כולם חשבו שאנחנו איטלקים" בכל פעם שחזרנו מחו"ל, ועכשיו אנחנו שמחים כל כך פתאום להיות ישראלים.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
