כוכב נופל ושמו ליברמן

בואו נתחיל מהסוף. אביגדור ליברמן יכול היה להיות היום ממלא מקום ראש הממשלה ושר הביטחון בממשלה כבר שנה, מאז הבחירות באפריל 2019. הוא גם היה הופך לאיש החזק בליכוד־ישראל־ביתנו לאחר איחוד בין שתי המפלגות, עם סיכוי מצוין לרשת את בנימין נתניהו. אבל איפה ליברמן עכשיו? אם אכן תקום ממשלת נתניהו־גנץ, ישב ליברמן בשורה השלישית באופוזיציה, אחרי יש עתיד והרשימה המשותפת, לצידו של משה (בוגי) יעלון, האויב המר שלו. בינתיים ליברמן הכשיר את בל"ד, ויחד הם המליצו על בני גנץ לראשות הממשלה, אבל היום הוא מכנה אותו "מנוח פוליטי".

עוד נידרש לביטויים הללו של ליברמן ועושי דברו. צריך עכשיו להתרגל לסיטואציה העצובה של השר לשעבר. במהלך השנה האחרונה ליברמן היה האיש הכי חשוב בסביבה. כוכב פוליטי עליון. מסיבות העיתונאים שלו הפכו לחגיגה. כולם חיכו למוצא פיו, כיאה למי שיכול להכריע את גורל הממשלה והפוליטיקה הישראלית בכל רגע נתון. באולפני השידור הפך ליברמן לאורח קבוע, ובעלי תוכניות האירוח הנחשבות רצו אחריו בכל יום ובעיקר בסופי שבוע. המרדף האובססיבי של ליברמן אחרי נתניהו העניק לו אהדה בקרב המראיינים. גם העמדות שהמציא נגד החרדים הוסיפו לו הערצה גמורה. המגישים בטלוויזיה וברדיו שתמיד תקפו אותו התרפסו בפניו, והוא חייך מולם בערמומיות.

וכך, שאלות קשות לא נשאלו מעולם. פרשת ישראל ביתנו, שהיא תמצית השחיתות השלטונית במדינה, חמורה יותר מכל תיקי נתניהו – לא הוזכרה בשום ריאיון עם ליברמן בשנה האחרונה. החברים הטובים של ליברמן שעושים את דרכם לשנים ארוכות בכלא, נשכחו בידי העיתונאים והתחקירנים. הם לא התעניינו בפאינה קירשנבאום, אשת סודו של ליברמן במשך שנים שעומדת עכשיו לדין, או בדאוד גודובסקי, ראש מחלקת הארגון במפלגה שכבר נידון למאסר ממושך. איש לא רצה לאתגר את האתרוג בשאלות שעלולות היו לגרור חרם מצד האיש הכי חשוב בשטח.

ליברמן מצידו נהנה מכל רגע. גן העדן פלוס שלו בתקשורת ובכלל לא נפסק. המתנחל הימני תושב נוקדים, בעל עמדות הטרנספר (שגם הן זכו להתעלמות באולפני השידור) – סירב להכריע בין הגושים. ליברמן נהנה לראות את המדינה הזאת הולכת לעוד בחירות ועוד בחירות, זורקת את המיליארדים החסרים שלה לפח. הוא אהב לקבל בביתו בנוקדים את יאיר לפיד, שבא לתחזק אותו ולהבטיח שהוא לא עובר צד. ליברמן שמח לראות מהעבר השני גם את פעילי הליכוד מחפשים כל דרך להגיע אליו ואל אשתו אלה, ומתחננים שיחזור לביתו החם בימין, בכל מחיר שרק ידרוש.

קשה לפיצוח

אבל ליברמן סירב. הוא המשיך את המשחק שלו, החזיק את המדינה בגרון וגרם נזק עצום לחברה ולכלכלה הישראלית. מדי פעם הוא זרק רמזים פוליטיים נסתרים, ולהקות של עיתונאים ופרשנים ביקשו לפענח את כתב החידה. "בישראל תהיה ממשלה ציונית וליברלית", הודיע ליברמן לפני הבחירות בחודש שעבר. "נתניהו לא יהיה ראש הממשלה והחרדים לא יהיו בממשלה", הוא הוסיף, מה שהגביר את התעלומה, כי הרי אין היתכנות אידיאולוגית ומספרית להערכות המופרכות הללו. לדברי ההבל הצטרף תמיד אחד, ח"כ אלי אבידר, שכל עתידו הפוליטי אצל ליברמן תלוי בקללות שהוא יזרוק על נתניהו מכאן ועד עולם.

הגיעו הבחירות. ליברמן איבד מנדט. הוא ירד משמונה מנדטים לשבעה, אבל העניין בו לא פסק. אילולא היינו בימי קורונה הוא היה בטח נעלם במולדובה או באוקראינה, כדרכו בימים של אי־ודאות, משקיף משם על המדינה שמתזזת אחריו. אחרי שעבר צד והצטרף למחנה המרכז־שמאל, המשיך ליברמן לעשות שרירים ולמשוך תשומת לב וסימפתיה תקשורתית עודפת. שלושה ימים אחרי הבחירות הודיע ליברמן שיגיש הצעת חוק שתמנע מראש הממשלה שהוגש נגדו כתב אישום להקים ממשלה. נו, אביר שמירת החוק וטוהר השלטון, מי שנחלץ בקושי מתיקי שוחד, מרמה והפרת אמונים, יעד מודיעיני של המשטרה במשך 20 שנה, יו"ר המפלגה ששמה כיכב בפרשת שחיתות דרמטית – הפך לפתע למתקן המדינה.

"האם אתה סתם שקרן, או שיש לך גם מניע נסתר?" הטיח ליברמן בנתניהו ב־7 במרץ, כאשר ראש הממשלה פנה לוועדת הבחירות כדי שתבחן מחדש את התוצאות בקלפי. את המשפט אימץ ליברמן מתוך הטענות שמופנות כלפיו מאז ומעולם: האם הוא אמיתי, או שהוא פועל מתוך מניע לא ברור. ליברמן, עדיין בעננים, נהנה מכל המטעמים שמונחים על לשון המאזניים, הודיע כי "תם עידן נתניהו" וכבר הציב תנאים משלו לכניסה לקואליציה הבאה: חוק גיוס בנוסח שאושר בכנסת ה־20, והעברה לידיו של כל הסמכויות בנושאי תחבורה ציבורית ופתיחת חנויות בשבת.

ברור שגם ההתנפלות על נתניהו לא פסקה לרגע, כי הרי צריך לשמור את צינור החמצן הקבוע לתקשורת, ולחבר אותו אל המשבר הנורא. "נתניהו מתבסס על הערכות אפוקליפטיות שנועדו לסייע לו במאבק על דעת הקהל, במקום במאבק בקורונה", צייץ ליברמן. "נתניהו יוצר אווירה שתסייע לו להיחלץ מאימת המשפט גם במחיר פגיעה קשה בכלכלה ויצירת אבטלה המונית".

נפילה כואבת

אבל אז הגיעה המכה. אוי המכה. בני גנץ, במהלך שגוי ומוטעה שלא ברור איך ייגמר – החליט ללכת על ממשלה עם נתניהו והשאיר את ליברמן מאחור. ליברמן הנעלב טען שהוא לא ידע על המהלך. גנץ לא עדכן אותו. זה הזכיר לי את חברי הכנסת בישראל ביתנו, המפלגה הדמוקרטית, שליברמן העיף לפני הבחירות בלי שטרח אפילו לעדכן אותם.

ליברמן, המחוזר הנצחי, הפך למחזר נבגד ומושפל אחרי כל דמות שוליים בשטח ופיסת אינפורמציה. הוא ספג סנוקרת מימין ומשמאל ואיבד את שיווי משקלו. אף אחד לא ממש מתעניין בו עכשיו. מהקרשים הוא צעק כמה סיסמאות, קיווה שמישהו עוד ישים לב, אבל הקהל והתקשורת בדרך למקום אחר. "גנץ הוא טירון פוליטי, אפשר לדבר עליו בזמן עבר. מבחינה פוליטית הוא כבר מנוח", אמר ליברמן בתחילת השבוע. "את כל המהלך הוביל גבי אשכנזי שלא רואה כלום חוץ ממשרד הביטחון. בבוא היום הוא יבריז לגנץ, כמו שגלנט עשה לכחלון", סיכם ליברמן. ואני הייתי מוסיף בשמו "כמו שאני עשיתי לנתניהו".

אז ליברמן הרג בהבל פה את עידן נתניהו, ועכשיו את גנץ, אבל נדמה שהוא עצמו בדרך אל תהום הנשייה. ברגע זה ליברמן מתחנן שהחיבור בין נתניהו לגנץ, שהוא הטיף לו לכאורה, יעלה על שרטון, והוא יחזור לדלג בין שניהם, לעשות כותרות באולפנים ולגרור את כולנו למערכת בחירות נוספת, כי הוא כנראה לא יכול בלעדיה.