הכי קל לקטרג על החרדים. איך אפשר שלא? כשמוסדות הלימוד שלנו נסגרו, אצלם עוד נאבקו על פעילות סדירה של תלמודי התורה והישיבות כאילו כלום. כשכולנו מבודדים עצמנו לדעת ככל האפשר, עושים רכישות כושלות ברשת כדי לא להסתכן ולסכן אחרים, ובקושי מעזים לצאת לקפיצה קלה למכולת בכפפות ומסכות – בבני־ברק מתנהלת לוויה בת מאות משתתפים. והרי סיני אחד בודד שיתק עולם שלם, אז מה לא ברור, למען השם?
הכי קל לסנגר על חרדים. הם הרי לא צרכני תקשורת דיגיטלית, ולקח להם זמן להבין את גודל הסכנה. ומה הם בסך הכול רוצים? לשמר את עולם התורה. מילא שאחרים ילעגו לזה, אבל אנחנו? שגדלנו על "שלוחי מצווה אינם ניזוקים"? שמאמינים בקריטיותה של תורה ובכוחה של תפילה ובעוצמתו של חסד של אמת? ועוד לא אמרנו מילה על הנופשים בים והעומדים בתור לסופרים. זה יותר טוב?
הכי קל לתלוש שערות בסוגיית החרדים, כי למען האמת אלה ואלה צודקים. המקטרגים, שכבר ירדו למחוזות האנטישמיות הבוטה ("החרדים הם טפילים", "גידול ממאיר בכל מקום שהם"), מבססים את זעמם על טיעונים צודקים. כך גם המסנגרים. וזה בדיוק מה שהקורונה עשתה לנו – היא הביאה לפתחנו שיעור גדול, אבל בשיעור הזה לומדים דבר והיפוכו. מצד אחד אנחנו צופים בקטנותו של האדם מול ברייה קטנטנה, ורואים את חסרונותיו של הכפר הגלובלי שמתפוצץ לנו בריאות; מהצד האחר למדנו את נחיצותו של המדע, ואת עוצמת ההשפעה הסביבתית שלנו – אפילו דרך עיטוש מקרי.
זה מורכב, זה מסובך וזה סותר. אבל אם לא נמהר ללמוד את המסר הכפול, ונתעקש רק על המסר שנוח לתפיסת העולם הקודמת שלנו, נאבד את השיעור כולו, וכנראה גם את בריאותנו. אי אפשר לבחור מסלול אחד – אמוני או מדעי – וללעוג לאחר. הם שזורים זה בזה. אתה יכול להיות איש אמונה גדול, אבל הבדידות שלך כבר לא מעוגנת מציאות. הזולת נכנס למרחב הפרטי שלך בכפתור המעלית ובתבנית הביצים שאתה מצליח להשיג בסופר. כדאי שתלמד להכיר בקיומו.
חוק הגיוס תש"ף
ואולי פה בדיוק מצוי החלקיק שמפריד בין הציבור החרדי לכל השאר. המרכיב הקריטי שמחבר את כולנו, אבל גם דורש תחזוק ותשומת לב. בראשית תבהלת הקורונה – לפני שלושה שבועות ו־592 עידן ועידנים – רץ בקבוצות ובתקשורת כולה סרטון שבו הרב חיים קנייבסקי מורה לציבור החרדי הרחב להמשיך ולקיים את תלמודי התורה והישיבות.
בסרטון נצפו נכדו יעקב קנייבסקי וראש ישיבת "תפארת ישראל" הרב ישראל מאיר דרוק, כשהם מבקשים מענה לסוגיית הלימוד בצל הקורונה. מהתמונות ברור לגמרי שהרב הקשיש אינו מודע לגודל הסכנה, וכי שמיעתו וראייתו אינן חדות, בלשון המעטה. הוא ניזון מהמידע שמגישים לו מקורביו, לא מומחים לעניין. ושם, בתיווך הזה, עולה הסוגיה הסוציולוגית המדאיגה.
בסרטון נראה הנכד כשהוא פונה לסבו ואומר לו: "המדינע (המדינה) רוצים לסגור את כל החיידרים, עד שהם ידעו מה עם המגפה הזאת, כי הם אומרים שכשכל הילדים מתקבצים יחד באותו בניין, יש חשש יותר גדול מהדבקה של המגפה הזו, וזה מגביר את הסכנה. השאלה אם סבא חושב שצריך לבטל את החיידרים בגלל זה?". הרב עונה בקול חלוש: "חלילה". יעקב קנייבסקי מוסיף ושואל: "ומה אפשר להגיד למי שחוששים?", וסבו עונה: "לסגור את החיידרים זו הסכנה".
הנכד והרב דרוק שעומד לצידו מהנהנים בסיפוק. זו בדיוק התשובה שציפו וקיוו לשמוע מכבוד הרב. הרב דרוק מוסיף: "והישיבעס (הישיבות), גם אותו דבר?", והרב קנייבסקי עונה: "כן". השניים ממהרים להוציא הודעה באמצעות הנוקיה שבידיהם לכלל הציבור הממתין לפסק של גדול התורה.
יעברו ימים אחדים לפני שתשתנה ההוראה באופן דרסטי, עד כדי ביטול מניינים של עשרה. זה יקרה רק אחרי שאנשים אחרים ידאגו להביא לפני בכיר הפוסקים הליטאיים את תמונת המצב העולמית. עד אז הנגיף יתפוס תאוצה בחברה החרדית. גם חילול השם.
שורש הרעה בסרטון הזה מצוי בצמד מילים: "המדינע רוצים". כל תורת ה"הם" ו"אנחנו" החרדית מתרכזת שם, בפנייה אל הסב ובהנהון שבע הרצון של הנכד ושל הרב דרוק. לשיטתם, אין כאן מציאות אובייקטיבית; יש גזרות שמד "שלהם" שמופנות "נגדנו", רק עם קצת יותר חופש פעולה מבעבר.
150 שנות ציונות, תקומת עם ישראל בארצו, עשרות חברי כנסת חרדים שעברו בבית המחוקקים ומילאו תפקידים בכירים – כל אלה כמו לא שינו מאומה. חלק מהציבור החרדי עדיין רואה בכל הוראה שיוצאת ממשרדי הממשלה מאבק של המודרנה נגד היהדות השמרנית ונגד מסורת בית סבא – גם כששר הבריאות הוא "משלנו". זו נקודת המוצא של השיח בסרטון, זו נקודת המוצא של החברה החרדית כשהיא באה להתמודד עם סוגיית הקורונה. חוסר אמון מוחלט במניעים הדורשים את סגירת החיידרים והישיבעס, גורם להם לבטל על הסף הוראת שעה של פיקוח נפש.
אפשר למצוא בזה סנגוריה ברורה. אם אתה קורא למגזר מסוים "טפילים", אם אתה מתייחס לחברה הזו ולאמונתה בזלזול לאורך עשורים, אל תצפה שהיא תאמין שאתה רוצה בטובתה כשאתה מבקש ממנה לסגור את השערים של מה שעומד במרכז עולמה. מבחינתה זהו עוד תעלול, נוסחה חדשה של חוק הגיוס שלהבנתה מבקש לפרק את עולם התורה.
אבל יש בזה קטגוריה ברורה לא פחות. הרב קנייבסקי ספון זה עשורים בדל"ת אמות של תורה, אבל סביבתו מודעת היטב למה שמתרחש. אם לא בעולם הדיגיטלי, לפחות בזה המודפס. העיתונות החרדית לא קימצה בתיאור פגיעת הקורונה בחברה החרדית ברחבי העולם. הנתונים מצויים בידיהם, גם המשמעות. ובכל זאת, את תיווך המצב לרב – תיווך כל כך משמעותי בעת הזו – הם בחרו לעשות מתוך פוזיציה אנטי־ציונית, אנטי־מודרנית, אנטי כל מה שהוא לא חרדי.
הגיעה השעה שהחברה החרדית תתעורר למציאות המשתנה. הם לא יוכלו להמשיך להיסגר בגטאות אמוניים, בלי להכיר בעולם המשתנה סביבם לטוב ולרע. נכון, נגיף הקורונה לימד את כולנו כמה אנחנו קטנים מול אלוקים; אבל הוא גם לימד אותנו שכולנו רקמה אנושית אחת חיה. בינתיים.
זה לא המדע קובע ולא החילונים או המזרוחניקים, חלילה. זה בורא עולם בכבודו ובעצמו מלמד אותם שיעור על אפקט הפרפר הכלל־עולמי. זה הקב"ה שדורש מכולנו לפקוח עיניים ולקחת אחריות חברתית שחוצה את גבולות השכונה בצפון תל־אביב, במעלה־שומרון ובמאה־שערים. הוא ולא השר יעקב ליצמן; הוא ולא משה בר־סימן־טוב; הוא ולא יואב אבן; הוא ולא אחר. שיעור מורכב, מלא סתירות, אבל מה זה כבר בשביל מומחי פלפול תלמודי? בואו נקשיב לו.
לתגובות: orlygogo@gmail.com
