הודעה קצרה אתמול לפנות בוקר פיצחה את תעלומת "היעלמותו" של שר הבריאות יעקב ליצמן ממסכי התקשורת: הוא חולה קורונה. ברוך השם מצבו טוב, אבל קשה להגיד דבר דומה על מצב ההתמודדות עם המגפה. מקרה ההידבקות של קברניט מערכת הבריאות, שאמנם אפשר לדמות אותו לפציעה הירואית של מפקד בכיר בחזית, נתפס כסמל עגום למערכת כולה. למערכה כולה.
נכון, עקומת ההידבקות הרשמית התמתנה השבוע. מספר המונשמים במחלקות לטיפול נמרץ קטן בהרבה מהתחזיות הקודרות המוקדמות. גם מספר החללים, כואב ככל שהינו. אך הנזק הכלכלי כבד מאוד, מספר המובטלים גבוה מעל לכל סיוט, ועדיין אין תאריך יעד לתחילת שיבה לשגרה.
באופן כללי מדברים על "אחרי פסח". זהו תאריך יעד שברירי ועמום. ראש הממשלה מקווה להתחיל לשחרר אז מבתיהם רבבות עובדים, אבל ספק אם מערכת הבריאות תוכל להבטיח שהשחרור לא יגרום לנסיקת העקומה מחדש. כל עוד הליך הבדיקות ופענוחן מתנהל במשורה ובכבדות, חזרה לשגרה עלולה להשיב אותנו לנקודת ההתחלה.
שר הביטחון (היוצא?) נפתלי בנט, לא בוטח במשרד הבריאות, בלשון המעטה. הוא משבח את התנהלות בכיריו עם תחילת התפשטות הנגיף ברחבי תבל, את עצירת הטיסות כבר לפני חודש, את ההנחיות על שמירת מרחק מסבא וסבתא שצמצמו מאוד את מספר החללים עד כה, אולם טוען שדברים רבים השתבשו בינתיים. צמרת המשרד לא הצליחה להשתחרר מההרגלים הרגולטוריים שלה. היא עדיין תוקעת את הליך הבדיקות והפענוחים, מתעקשת על מקדמי בטיחות שנזקם גדול מתועלתם, ועל ניהול בלבדי של המשבר אף שאין לה יכולות כאלו.
משרד הבריאות, מעצם טיבו, אינו גוף ביצועי. הוא אולי טוב בשגרה, אבל רע במלחמה. הרוויח זמן יקר בהתחלה, אך כנראה בזבז אותו בהמשך. עד עצם הרגע הזה אין לו מידע אמין על ממדי התפשטות המחלה. ימים ארוכים עוברים בין הבדיקות לפענוחים. הן עדיין נערכות רק לאנשים שבאו במגע עם חולים מוּכחים, ואינן מיועדות לאיתור נשאים. למעשה, ממשלת ישראל חשוכת מידע מוסמך על שיעור הנדבקים. היא לא יודעת אם מדובר בכ־7,000 חולים (המספר הרשמי אמש) או ב־70 אלף. נשאים רבים מדביקים בבלי דעת את קרוביהם ואת מכריהם.
לפי הערכת מנכ"ל קופת חולים מכבי, בבני־ברק לבדה יש 75 אלף חולים ונשאים. גם אם הוא הפריז, ברור שהמצב בעיר בכי רע. מתבקש סגר מיידי והדוק על העיר המוכה והפקת לקחים מהירה. אבל מערכת הבריאות הממשלתית נצמדת לסטטיסטיקה הרשמית, הממעיטה, המפוקפקת. אין לה מודיעין של ממש.
לכן בנט חוזר ומציע שמשרד הבריאות יעביר את שרביט המלחמה למערכת הביטחון, מערכת בעלת יכולות ביצועיות גדולות פי כמה. בתחילת השבוע פרסם תוכנית פרטנית להתמודדות עם הנגיף וליציאה הדרגתית ומושכלת מהסגר.
לדעתו, רק 30־80 אלף בדיקות ביממה יוכלו להעניק לשלטונות מכ"ם מעולה לאיתור מוקדי הקורונה. בנט מדמה אותן לפעולתו של מסרק כינים המצמצם יום אחר יום את היקף הנגע בראש, עד למיגורו המוחלט. החולים יאותרו ויישלחו למתקני בידוד, השאר יחזרו לעבודה. ללא מסרק כזה, ישראל תחווה התפרצויות קורונה חוזרות ונשנות. הן יהרסו את שארית הכלכלה פה. רוב מקבלי קצבת החל"ת יהפכו למובטלי קבע. בסוף הנגיף יודבר, אבל ישראל תתרושש.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו שותף לאבחנות של בנט ולהמלצותיו. הוא מעריך שהמצב טוב יותר. אוזנו כרויה לטענת בכירי משרד הבריאות שבדיקות בהיקף נרחב ידלדלו את מלאי ערכות הבדיקה ויותירו אותנו חסרי ציוד לחימה בהמשך. אבל בנט לא לבד. הוא קצת מתפרע, אבל מוערך מתמיד. עמדתו מקובלת על קהילת האפידמיולוגים הבינלאומית ועל מומחי הבריאות הבכירים ביותר בישראל. הם שותפים לביקורתו על מנגנון הבריאות הממשלתי, ואף מסייעים לו לגבש את המלצותיו. למרות עיסוקיו הרבים הוא משקיע מדי יממה שעות רבות בהיוועצות עם מומחים בארץ ובעולם. הראש ההייטקיסטי שלו קשוב יותר ליוזמות פורצות דרך שמסוגלות לאפשר קפיצה לרבבות בדיקות מדי יום. "אני לא רופא, אבל אני כבר מבין בקורונה", הוא אומר בלי להצטנע.
אם אכן תקום פה ממשלה חדשה עוד לפני פסח, בנט לא יכהן בה כשר ביטחון. אחד מבכירי כחול לבן יתיישב על כסאו. באופן פרדוקסלי אולי דווקא אז יהיה קל יותר לשעות לעצותיו, ואולי אף להפציר בו להישאר בקואליציה ולהתמנות לשר הבריאות והמלחמה במגפות. הקורונה לא מבינה בפוליטיקה.
