אנשי הכפר השיקומי 'עלה נגב' חוו בשבוע שעבר אירוע מטלטל במיוחד מבחינתם, כאשר אחת מנשות הצוות התגלתה חולה בקורונה. ההשלכות על החיים בכפר היו מיידיות ומאתגרות. שלושים אנשי צוות נדרשו להיכנס לבידוד, וכך גם יותר מארבעים מטופלים. המשמעות הייתה העברתם הפיזית של 42 מדיירי הכפר מחדריהם הקבועים למתחם מבודד. אבי וורצמן, מנהל הכפר, שפיקח מקרוב על העברת הדיירים, התרגש לראות את מסירותם של חיילי פיקוד העורף שבאו לערוך חיטוי במקום. עוד יותר הוא התרגש לראות את המטפלות ושאר אנשי הצוות שלו מלווים ברוך ובאהבה את הדיירים למתחם המבודד, בכיסאות גלגלים ובמיטות טיפול.
אחת החזיתות המורכבות במשבר הקורונה היא המוסדות השיקומיים שבהם מתגוררים בעלי צרכים מיוחדים עם בעיות פיזיות ושכליות מורכבות. הכפר 'עלה נגב – נחלת ערן', השוכן במועצה האזורית מרחבים, הוא אחד המוסדות הגדולים בארץ בתחום הזה. כמאתיים איש מתגוררים בכפר, שכולל בתי מגורים, בית חולים סיעודי מורכב, מרכז שיקום יום, בית חולים שיקומי, בריכה הידרותרפית, ספארי וחוות סוסים טיפולית. בכל ביקור קצר במקום הזה, אי אפשר להישאר אדיש. המחשבה שהושקעה בכל פינה, הצוות המרשים והמגוון של העובדים והמתנדבים והאהבה שהם מרעיפים על דיירי הכפר, והסיפורים האישיים של הדיירים – מעוררים השתאות והתרגשות.
מפרוץ המשבר מלווה את אנשי הצוות במקום גם תחושת חרדה גדולה לבריאותם של הדיירים, המשתייכים לאחת מקבוצות הסיכון הגבוה ביותר להיפגע מהנגיף. "אלו ימים של אחריות עצומה ודאגה אין קץ לשלומם", אומר וורצמן. "יש לנו קבוצה של אנשים עם פיגור ונכות קשה, ואצל רובם המערכות הפיזיות בתפקוד נמוך. בנוסף יש קבוצה של אנשים שמגיעים אלינו לשיקום אחרי אירוע מוחי או תאונת דרכים, וגם אצלם יש מצבים פיזיים מורכבים שמעמידים אותם בסיכון בימים אלו".
כ־500 עובדים מתפעלים בזמן שגרה את הכפר, ואחד האתגרים הקשים הוא המשך העסקתם באופן שלא יסכן את דייריו. מחצית מהעובדים הוצאו לחל"ת, וכדי לצמצם את המגע של הדיירים עם העולם שבחוץ, החלו שאר העובדים לעבוד במשמרות כפולות של 14 שעות במקום שבע. במקום לסיים את משמרתם בשתיים בצהריים, הם נשארים עם המטופלים, ללא החלפה, עד השעה תשע בערב. אנשי הצוות גם חולקו לשני צוותים שאינם נפגשים זה עם זה, כדי לצמצם את מספר המחויבים בבידוד במקרה הידבקות.
כל אנשי הצוות נדרשים לעבוד בכפר במיגון מלא הכולל ברדס, ערדליים ומסכות, בדומה לאנשי הצוות הרפואי שעובדים במחלקות הקורונה בבתי החולים. "אני מדבר עם העובדים בימים האחרונים ומתרגש לשמוע איך גם בימים הללו הם מתייחסים לכל דייר כאילו הוא בן משפחה שלהם", מתאר וורצמן.
חיבור לקהילה
האתגרים שאיתם מתמודדים וורצמן ואנשיו בימים אלו רבים ומורכבים. כל האתרים החיצוניים של הכפר – הבריכה, הספארי, חוות הסוסים ומרכז התעסוקה – סגורים לרגל המצב, ובלעדיהם הטיפול נעשה קשה יותר. בנוסף, כדי לצמצם את החשיפה של הדיירים הופסקה פעילותם של מאות המתנדבים בכפר ובתוכם גם עשרות בנות השירות הלאומי, מציאות שמגדילה את העומס על המטפלים ואנשי הצוות. גם מערך ההסעות של הכפר קשה יותר לתפעול. בזמן שגרה, העובדים מגיעים לכפר בהסעות של כעשרים איש, אך כעת נדרשת ההנהלה לפצל את ההסעות למספר גדול יותר של כלי רכב בשל הנחיות משרד הבריאות.
"לצערי הרב המדינה לא סיפקה לנו ציוד מיגון, ובכל יום אנחנו עסוקים ברכישה של ציוד", מספר וורצמן. "בנוסף אנחנו זקוקים לסיוע גם בתגבור כוח האדם, בשיפוי כספי לעובדים, בציוד ובתחום ההסעות. מפקחי משרד הרווחה מבקרים בכפר ונמצאים איתנו בקשר. אני מקווה שהמשרד יתן פתרונות ויסייע לנו בפתרון משמעותי במיגון העובדים, בתגבורם ובהחזקתם כדי לתת לנו כלים להתמודדות הבלתי אפשרית שאנחנו נמצאים בה בדאגה לחייהם בני האוכלוסייה הכי מוחלשת ובסיכון הגבוה ביותר בחברה".
צורך נוסף שמעלה וורצמן הוא קיום בדיקות קורונה לאנשי הצוות. כדי לוודא את המצב בכפר, וורצמן מבקש לקיים אחת לחמישה ימים בדיקות לכל אנשי הצוות והדיירים. "המטרה היא שאם חלילה יימצא חולה, נוכל לשלוח אותו מיד לטיפול כדי שלא ידביק את שאר הדיירים", הוא מסביר.
הכפר 'עלה נגב – נחלת ערן' מנציח את שמו של ערן אלמוג, שהיה אחד מדיירי הכפר. אביו של ערן, אלוף במיל' דורון אלמוג, הוא יו"ר הכפר מאז הקמתו, ועסוק במציאת פתרונות גם בימים אלו. הרעיון פורץ הדרך של מקימי הכפר היה לשנות את מערכת היחסים בין אנשים עם מוגבלויות קשות ובין החברה. בעבר היה מקובל שמוסד לבעלי מוגבלויות קשות הוא מקום סגור ומנותק, שהפוקדים אותו עושים זאת רק מתוך הכרח של עבודה או קשר משפחתי. מטרתו של 'עלה נגב' היא לחבר ככל האפשר את החברה ואת הקהילה הקרובה לתושבי הכפר, ובכך להעצים אותם ולהפוך את חייהם לאיכותיים יותר. הגישה הזאת מיושמת בין השאר בשירותים שונים שהכפר מעניק לתושבי הסביבה, במרכז לשיקום יום שפועל בו בימי שגרה. במקביל לדיירים הקבועים פועל בכפר בית ספר לחינוך מיוחד שרוב התלמידים בו מגיעים מחוץ לכפר, וגם גן ילדים של ילדי המושבים באזור, שהוקם גם הוא במטרה לחבר את תושבי האזור לתושבי הכפר. בית הספר וגם הגן מושבתים בימים אלה.
עמותת עלה (ראשי התיבות עזר לילד המיוחד), שייסד ומנהל יהודה מרמורשטיין, מפעילה עוד שלושה מרכזים בבני־ברק, בירושלים ובגדרה, שמעניקים יחד טיפול ליותר מ־850 תינוקות, ילדים, מתבגרים ומבוגרים. נכון לאמצע השבוע אובחנו במרכז עלה בגדרה 14 דיירים ומטופלים בקורונה, וכל הצוות נכנס לבידוד. "הקשיים שם עצומים וקשה לתאר אותם", אומר וורצמן. "הרשת מטפלת באוכלוסייה הכי מורכבת במדינת ישראל, והאחריות על הכתפיים שלנו עצומה. מדובר ב־850 אנשים שחייהם תלויים לגמרי בחסדי אחרים".
ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה: "מִנהל מוגבלויות במשרד העבודה והרווחה מלווה את עלה נגב באופן שוטף ויומיומי, ונעשות פעולות רבות לסיוע בעת מורכבת זו. סופקו ערכות מיגון אישיות, כוח האדם במקום תוגבר במימון המשרד, ונערכו בדיקות לדיירים ולצוות שעבד בסמיכות לאחות שאובחנה חולה. בנוסף הוצע סיוע של מתנדבים והמשרד הודיע על שיפוי כספי למטפלים העובדים ביחידות המבודדות. צוות המשרד פועל ללא לאות לסייע למאות מסגרות לאנשים עם מוגבלות, בהתאם לצרכים העולים בשטח".
