משחק הזיכרון
באחד המערכונים של השחקן המחונן שייקה אופיר ז"ל, הוא מגלם את דמותו של אבו זאקי – מוזג קפה במועדון החמאם ביפו. אופיר עלה לבמה כשהמנחה מציין שהוא כבר צריך להיות בן למעלה ממאה שנים, והחל לשאול אותו שאלות על איך היה בימים ההם, כשהתורכים שלטו בארץ. אבו זאקי הישיש ניסה להיזכר אבל לא הצליח כל כך לענות מפאת זקנותו. כדי להסביר את הבעיה הוא אמר: "אצלי עם הזיכרון אין בעיות. רק מה, לפעמים אני שוכח".
המשפט הזה שגרם לפרצי צחוק רמים אצל הקהל (כשאופיר אמר את זה, זה היה יותר מצחיק), עלה במוחי בשבוע האחרון לא פעם. בעיות השכחה של הצייצנים העידו שהמשפט של אופיר אצל חלקם הוא ממש דרך חיים.
קחו למשל את בני גנץ. עד לפני שבוע הרמטכ"ל ששווק כמודל משופר ועדכני של יצחק רבין ז"ל. העיניים הכחולות, הדרגות על הכתפיים; ההבטחה הגדולה להחזיר את ישראל לימיה הגדולים – עוד לפני שמירי רגב ודודי אמסלם הרסו פה הכול.
ואז בני חבר לביבי, ופתאום צצו אצל מוקיריו בעיות הזיכרון. היו כאלה שעשו את זה בצחוק והודיעו לימניים שמעכשיו הם יטפלו בו כבר.
https://twitter.com/IlanLukatch/status/1243270933940441093
https://twitter.com/yoavr/status/1243302474074804226?s=08
והיו כאלה שלגלגו על הביביסטים:
https://twitter.com/Liatonly/status/1243210606225883138
אבל היו כאלה שעם הזיכרון שלהם אין בעיות, רק מה, לפעמים הם שוכחים. ציון נאנוס, לדוגמה, בציוץ לפנתיאון ציין שלגנץ אין ניסיון בעבודה פרלמנטרית, אז לא ברור איך הוא מתיימר להיות יו"ר הכנסת. שאלה מצוינת. אלמלא היה מדובר במי שרץ כבר שנה לתפקיד, איך נאמר, לא פחות מאתגר.
באתר וואלה בוודאי זוכרים את רצח רבין שאירע בשנת 1995. הם כנראה לא כל כך זוכרים את טענתם המסורתית שהרצח הגיע בעקבות הסתה ימנית, כשבחוגים אלו כינו את ראש הממשלה ז"ל "בוגד":
גם ב- YNET ניתן היה לחוש באי נוחות קלה בקרב עורכי החדשות, שלא נצפתה אצלם מאז פרץ גנץ לחיינו:
היית מצפה למשל מחבר כנסת אחראי, שאם יש בידו מידע על יכולותיו ותפקודו של המועמד שלו לראש הממשלה הבא של ישראל ,הוא יביא זאת לידיעת הציבור לפני הבחירות. אצל עומר ברלב זה ככל הנראה עבד הפוך. 6 שנים הוא שכח לספר לנו ורק עכשיו נזכר:
והנה דוגמה לעוד חבר כנסת אחראי ששכח ששבועיים קודם טען שמגפת הקורונה היא "אחיזת עיניים" ופתאום החל לזעוק שלא מטפלים היטב ב"משבר". לזכותו נאמר שבעיות הזיכרון שלו לא התחילו מהיום. כשהיה סגן הרמטכ"ל הוא שכח גם מה באמת קרה בשנים 1933-1945:
לא רק גנץ היה על המנגל הטבעוני בשמאל השבוע ולא רק לו שכחו את התשבחות שהרעיפו עליו. הסופר ואיש השמאל דוד גרוסמן, שממלא לא אחת תפקיד של מוכיח בשער מול ממשלת נתניהו, עשה את הפאול הכי חמור שאפשר לעשות בשמאל: תמך בכניסתו של בני גנץ לממשלת האחדות. כל ספריו, מאמריו וראיונותיו נגד הכיבוש המשחית נעלמו באחת, והזיכרון על פעילותו הפוליטית של הסופר נעלמו כלא היו:
בימין המבולבל ביקשו הבהרות:
היי, אנא תעדכנו אותי: האם דוד גרוסמן עדיין נחשב סופר מעולה או כבר לא?
— Doron & Cohen (@Doco28) April 1, 2020
רועי צ'יקי ארד מהארץ ניסה ולא הצליח להבין אם לא יכול להתקיים איש שמאל שקצת חושב אחרת. כנראה שלא:
בעיות הזיכרון פגעו גם בברק רביד, שפתאום נזכר שגלעד ארדן הוא דווקא שר לביטחון פנים ממש סבבה:
ושלא תחשבו שבעיות זיכרון פוקדות רק אנשי שמאל. גם במשפחת נתניהו יש לפעמים בעיות קשות בתחום:
וגם עיתונאים חרדים לפעמים שוכחים מה צייצו לפני שבוע וחצי:
פרגון חשוד
היחסים המתוחים בין בנט לנתניהו, החלו עוד בימים שנתניהו היה יו"ר האופוזיציה (לקוראינו הצעירים, כן, הוא היה פעם בתפקיד הזה. זו לא טעות) ובנט יועצו. אבל מאז כניסתו של בנט לפוליטיקה ב-2013 היחסים ביניהם ידעו בעיקר מורדות. בנט, להבדיל מדרעי או ליצמן, לא מסתיר את שאיפותיו להגיע לכיסא הרם של ראש הממשלה והוא נוטה לאתגר את נתניהו בכל צומת.
ודווקא בגלל היחסים המתוחים האלה, לא משנה איזה מהלך בנט יעשה, הוא תמיד יחשד כמי שעושה הכול כדי לתקוע אצבע בעין לנתיהו ולחתור תחת ראש הממשלה. כשבשמאל מפרגנים לו, החשדות גדלים בהתאמה.
בשבועיים האחרונים רבים פרגנו לשר הביטחון על תפקודו במשבר הקורונה. פניה עוז-זלצברגר לדוגמה, בתו של עמוס עוז, כתבה: "חששתי מכניסתו הנמרצת של שר הביטחון לזירת הקורונה. בשבועיים האחרונים עקבתי אחר דבריו ומעשיו. הוא רגוע, ממוקד, מנהיג, לא מתלהם ולא עוסק בשיווק עצמי. ראוי שיהיה לו מקום בממשלה הנכנסת".
הקומיקאי גורי אלפי כתב:
בימין, שלא רגילים לפרגונים מהפיד, מיד ראו בכך עוד סימן שכל מחמאה כזו לא באה מאהבת בנט אלא משנאת נתניהו. לפעמים זה מגיע בציוץ עצמו כמו זה של גיא לרר:
ולפעמים, אם יש מישהו שלא מבין את זה לבד יש כאלו שיטרחו להסביר:
הפרגונים לבנט, מן הסתם, לא באים טוב לחבר'ה בבלפור, ויש כאלו שאפילו ראו קשר בין רמת הפרגון בפיד לבין הייבוש והתפקידים שהוצעו לימינה במשא ומתן הקואליציוני. אוריה קניג ממקור ראשון מצא את הפתרון המושלם:
כן חשוב מאיזה עדה
אם לפני שבועיים שירת מרפסות הייתה הטרנד שהגיע אלינו מאיטליה, השבוע הלהיט בפיד הרשתות החברתיות היה לצלם את עצמך עומד במרחק של כמה מטרים מההורים המבוגרים שנאסר עליך להתקרב אליהם, ולשיר להם שיר אהבה.
בלי לערבב את התיאוריות על ישראל השנייה, בלטה מאוד התגובה של האמא התימניה של דודו אהרון:
הכל זה מלמעלה: דודו אהרון נסע לבית המשפחה בקריית עקרון והפתיע את אמו בשיר pic.twitter.com/UwqvPaR0sc
— Raz Shechnik (@RazShechnik) April 1, 2020
ולעומתה, התגובה האיך נאמר, די קרירה, של האמא האשכנזיה של אביב גפן:
אין כמו אמא (כל עוד היא בבידוד) pic.twitter.com/xT1tTWW4AP
— Aviv Geffen (@avivgeffen) March 31, 2020
משהו קטן וטוב
יש מלחמת גרסאות בין הצייצנים לאיזו מטרה הבחור אסף את הכסף אבל על טוב לבו של השוטר יש הסכמה רחבה:
רגעים כאלו: צעיר שהסתובב ברחובות בית ישראל בירושלים עוכב על ידי המשטרה. לשאלת השוטרים למה הוא ברחוב ענה: ״אני אוסף כסף למשפחה״ השוטר הוציא 100 שקל מהכיס ״אל תסתובב עכשיו ברחובות״ ושחרר לביתו @HellersTwitt pic.twitter.com/MDrSpUKUBa
— דב אייכלר (@dovieichler) March 30, 2020
ואם בשבוע שעבר הבאנו את יהודית רביץ בשיר ערש, יוני רכטר לא נשאר חייב. שנהיה בריאים.
משכיבים את הילדים? 🌝⭐️
האזינו יחד איתם ל''לילה טוב'' בביצוע מחודש – כפי ששודר היום במסיבת הפיג'מות של כאן חינוכית pic.twitter.com/rEvJyrpNy6— כאן (@kann) April 2, 2020
