ידידי הרב יצחק בלאו, הרשיני לקיים מצות תוכחה: המקדש אינו "תורה על רגל אחת!" המקדש אינו בר השוואה לברסלב. המקדש כולל מאתיים מצוות מתוך תרי"ג. המקדש תופס שליש מן הש"ס ומן היד החזקה של הרמב"ם. הרמב"ם מגדיר אותו "תכלית התורה" (מו"נ ג, מה). הכוזרי מגדיר אותו "לב האיברים" באומרו: "כאשר נפגע לבנו הוא בית מקדשנו – עמנו במחלה. וכאשר נבנה אותו – נירפא גם אנחנו" (שם, ב, לב).
המחלה אינה הקורונה, המחלה היא אטימות לב יחד עם רגש התנשאות. מסוף דבריך ניכר שהנך דוגל בשיטת ארגון "מורא מקדש", שעניינו בריחה מהר הבית. מכאן גם יחס של קלות ראש מול תוכחה נרגשת שיצאה מפי גדול בתורה בשואה, שזעק מול תאי הגזים: "חטאנו שלא עלינו ארצה לבנות את המקדש".
מכאן גם התעוזה לקרוא למקיימי המצוות שבמקדש, שהן לב לבה של התורה, "משוגעים". הלוואי שהיינו זוכים לתואר שמכנה אותנו הרב יצחק בלאו, "משוגעים לדבר אחד". זהו אות כבוד. הגמרא בעירובין (נד, ב) מביאה דוגמה מופתית של רבי אלעזר בן פדת, שהיה "משוגע" על לימוד תורה, וקראו עליו חז"ל: "באהבתה תשגה תמיד". ולוואי ונזכה לדרגתו.
מתברר, שהיו עוד כמה אישים בתנ"ך שהמקדש היה מרכז חייהם. מי לנו גדול מאברהם אבי האומה שעלה להר המוריה, עקד שם את יצחק בנו ובאותו מעמד ייסד את המקדש כשהכריז: "בהר ה' יראה". אמרו חז"ל (שמות רבה, טו) אחרי שנתן הקב"ה לאברהם את כל ארץ ישראל, הגיב: "אם אין אתה נותן לי בית המקדש… לא נתת לי כלום". לדעת הרב יצחק בלאו, גם אברהם נמנה על המתמיהים.
גם על משה רבנו יש לתמוה, שעם רדתו מהר סיני לא היה לו מה לעשות אלא לבנות משכן במדבר. חז"ל במדרש משבחים אותו (שיר השירים רבה, א) באומרם: "'חזית איש מהיר במלאכתו' – זה משה רבנו במלאכת המשכן". אולם מתברר, שכבר בדורו נמצאו מי שגיחכו על התמסרותו להקמת המשכן, כמובא בשמות רבה (נא): "היו ליצני ישראל מדברים מאחוריו".
תמהוני אחר בתנ"ך, דוד המלך, הדיר שינה מעיניו למען המקדש, באומרו: "אם אבוא באוהל ביתי, אם אתן שנת לעיניי, לעפעפיי תנומה, עד אמצא מקום לה'".
דוד אוסף אוצרות כסף וזהב מכל הארצות שכבש, ובמקום לקחתם לעצמו מקדיש אותם לבניין בית השם.
בעת המגפה לא נחבא דוד בבית זכוכית כשהוא מוקף רופאים, אלא עלה אל ארוונה היבוסי, חיפש ומצא אותו ואת בניו נחבאים מפני המגפה, קנה מהם את הגורן, בנה מזבח ועצר בגופו את המגפה. איפה? שם, בהר המוריה. כי מקדש נבנה במסירות נפש.
אף בדורו היו "פעילי שמאל", ומובא בירושלמי (ברכות ב, א): "אין דור שאין בו ליצנים, מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו: דוד! אימתי ייבנה בית המקדש?"
לסיום: יעשה כל אחד את תפקידו: המשוגעים לדבר – יבנו מקדש, והאחרים יגחכו.
