יש אנשים שעושים מכלום דרמה. הם לוקחים משהו קטן ומגזימים אותו לכדי סיפור ענק. חלקם עושים את זה בתאטרליות והופכים את עצמם לבדיחה, אחרים נסחפים בקונספירציות הזויות ומאבדים מהר את אמון, אבל יש סוג אחד שמצליח לשכנע שהכלום הזה הוא באמת נורא בעזרת השימוש בטיעונים הגיוניים וחזות הכי נורמטיבית. אלו האנשים שבאמת ובתמים מאמינים לדרמה שבראשם, ולא מנסים לייצר ממנה באז סביבם או רווח אחר.
כששומעים מהם את הסיפור מאמינים ונכנסים איתם לסלט, אבל אחרי שחושבים על זה לבד, מבינים שהדברים לא בדיוק ככה. קצת מפתיע אותי שעורכי מהדורת החדשות של "כאן 11" לא חשבו קצת לפני שהם שידרו כתבה על עובדת ברשות הדואר. אני בטוחה שאם הם היו חושבים כמה דקות אחרי שהסיפור הוצע להם, הם היו מבינים שאין כאן כלום. או שאולי הם הבינו את זה וחשבו שאנחנו במצב כזה שאנחנו מוכנים לקנות כל סיפור שקשור למחדל וקורונה?
על המרקע הופיעה אישה שנראית בסביבות גיל 50, וסיפרה שהיא עובדת בדואר ושבוע שעבר הייתה לה קצת חולשה ומד"א לא רצו לערוך לה בדיקת קורונה. לא צריך להיות פרופ' לווירולוגיה כדי לראות שהאישה נראית טוב. יש לה צבע טוב בלחיים. היא לא השתעלה, דיברה קולח וברוגע וסיפרה על העבודה בדואר בימים אלו, איך היא משתמשת במסכה ובכפפות ואם היא צריכה שאנשים יתקרבו לחתום על דואר רשום היא מתרחקת. אז מה בעצם הסיפור? חולה בקרונה היא ממש לא נראית. רשלנות בדואר, גם לא הייתה שם. אז מה בעצם ראינו? מישהי שחושבת שיש לה קורונה בגלל ששבוע שעבר הייתה לה חולשה?
אנחנו נמצאים כבר הרבה זמן במצב הנוכחי ובאמת שקשה לייצר חדשות כשהכול נראה אותו הדבר ואנשים הפסיקו כבר להיבהל ממספר החולים. צריך לייצר מחדלים וזוועות כדי לתפוס את הקשב של צופים. וגם אי אפשר להתעלם מהעבודה שהסיפורים הטובים הולכים לחדשות 12 ו־13. אבל להביא סיפור כזה למהדורה המרכזית ולקרוא לזה מחדל – זה כבר מופרך לגמרי. לכאן יש אפשרות להביא סיפורים טובים מאוד שנמצאים יותר בשוליים ולא מקבלים יחס מטייקוני החדשות. הם יכולים בכל ערב לתת פייט עם מהדורה אחרת שתגרום לכולנו לאט לאט להעדיף אותה. יש אינספור סיפורים שמחכים לזרקור הזה והם עדיפים פי מיליון על כתבת חיקוי שאין בה כלום. יש לנו מספיק דרמות עכשיו, ובאמת שאין לאף אחד כוח להכיל עוד כמה מדומות.
