את הביקורת הקשה ביותר ברשתות החברתיות ספג הליכוד על הכניעה לדרישת כחול לבן למנות את אבי ניסנקורן לתפקיד שר המשפטים. התקפלות זו, לצד ההדלפה שלפיה נתניהו יישאר במעונו הרשמי גם בימי הרוטציה, העניקה את התחושה שלליכוד יש רק דרישת ליבה אחת במשא ומתן: שנתניהו לא יצא מבלפור. על כל השאר אפשר להתמקח. כדי להבין מדוע יו"ר ההסתדרות לשעבר מטריד כל כך את מחנה הימין, כדאי להיזכר בהיסטוריה שלו.
את דרכו החל ניסנקורן כיועמ"ש האגף לאיגודים מקצועיים בהסתדרות, שם הוביל הסכמים קיבוציים לטובת קבוצות לחץ. ב־2001 פרש, הקים משרד עורכי דין וייצג את הוועדים הגדולים והמקושרים. לאחר כעשור מונה בידי יו"ר ההסתדרות עופר עיני לראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות. כשעיני פרש, ניסנקורן מונה למחליפו.
בתפקידו החדש התמחה בקידום הסכמי שכר בעלויות עתק. הוא תמך בדרישות ועד עובדי הרכבת שהתנגד להחלטת החברה להעסיק עובדים במיקור חוץ, במאמץ לקדם את עבודות התשתית ברכבת. הוא העניק תמיכה לעובדי מקורות במאבקם בהפרטת חברת הבת שח"מ – תוכנית שכללה הפרשת מאתיים עובדים במסגרת שיקום החברה. עלות פרישה של עובד בחברה ממשלתית היא לרוב מיליון עד 1.3 מיליון שקל, אך ההסתדרות דרשה שעובדי מקורות יקבלו פיצוי מיוחד של 2 עד 2.5 מיליון.
על פי ניסנקורן, הטענה שבג"ץ מבטל חוקים ומתערב בפעילות הכנסת "אינה כצעקתה". "בג"ץ צריך להיות גוף חי, נושם וחזק"
הישג בולט שלו היה מסמוס הרפורמה בשוק החשמל, מהלך שהוביל עם שר האוצר כחלון. הרעיון המקורי היה להפריד את שרשרת הייצור של החשמל למרכיבים שונים, ולעודד תחרות בכל אחד מהם כדי להוריד את המחיר לצרכן. מה שנשאר מהרפורמה אחרי טיפול ההסתדרות היה בעיקר מכירת אתרי ייצור ישנים בהיקף של 4,000 מגה ואט, והעברת מנהלים בכירים לחוזה העסקה אישי. ניסנקורן וכחלון שיתפו פעולה לטובת הוועד, והגיעו להסכם פיצויים שמן בעלות של כ־6.5 מיליארד שקל. ההסכם כלל איסור לפטר שום עובד בחברה עד שנת 2025.
למרות המחיר הכבד, הרפורמה לא פירקה את המונופול של חברת החשמל. שליטתה המלאה ברשת ההולכה ובחלק משמעותי מהליך הייצור שימרה את המצב שבו היצרנים הפרטיים לא באמת יכולים להתחרות בתאגיד. מנכ"ל האוצר הבהיר שמחירי החשמל לא ירדו בעתיד הקרוב, כדי לממן את ההוצאות היקרות של הרפורמה. אגב, הרפורמה לוותה במאבקים ושיבושי עבודה, שגרמו למדינה לעתור לבג"ץ נגד השביתות הלא מרוסנות של הוועדים הגדולים.
בגידה כואבת
נטייתו של ניסנקורן לעזור לחזקים ולמקושרים השתקפה גם במחלוקת שנתגלעה בינו ובין האוצר בסוף 2015, סביב תוספות השכר למגזר הציבורי. כחלון, אז שותפו הפוליטי, דרש שתוספת השכר תהיה שקלית ואחידה. כחלון רצה לעזור לחלשים; לשם המחשה, הוספה רוחבית של 500 שקלים משמעותית בהרבה למשתכרים מעט מאשר לבעלי שכר גבוה. ניסנקורן, שרצה לשמור על כוחו בוועדים, התעקש שהתוספת תהיה דיפרנציאלית, ותחושב כ־11 אחוז מגובה השכר לאורך חמש שנים, מה שמעניק יתרון מובהק לעובדים במשכורות גבוהות. עוד דרש יו"ר ההסתדרות להעלות את כלל התוספות לסכום עתק של 11 מיליארד שקלים. באוצר ניסו לשכנע את 'מגן הפועלים' לדאוג לחלשים, ולבסוף הוסכם על מודל ביניים.
מגן הפועלים הפגין יכולת פרלמנטרית מרשימה גם כשהצליח לדחות את הצעת החוק של ח"כ לשעבר עליזה לביא, להטיל חובת שקיפות על אגודות עות'מאניות. ההסתדרות היא אגודה כזו, ובמשך שנים ארוכות היא מנהלת במחשכים תקציב של 700 מיליון שקלים בשנה, הכולל קופה קטנה לשימוש היו"ר בגובה של 4 מיליון שקלים. הסכום העצום מתקבל מדמי החבר. התקציב מחולק לכותרות כלליות וחסרות פירוט כמו: משכורות, מאבקים מקצועיים, פרסום ושיווק. ההצעה של לביא נפלה ברוב של 81 ח"כים מול תמיכה של 9 ח"כים בלבד.
ניסנקורן, כדרכם של פוליטיקאים המכוונים גבוה, לא נמנע מדריכה על שותפיו. במיוחד נפגע כחלון. הזוגיות ביניהם החלה בשיתוף פעולה: כחלון תמך במהלכי ניסנקורן להעלאת שכר המינימום, קליטת עובדי קבלן בשירות הציבורי, חיוב העסקת בעלי מוגבלויות בחברות גדולות ושינוי רפורמת החשמל. עוד סייע לו כחלון במסמוס רעיון בוררות החובה שהעלה נתניהו, במטרה לצמצם את איומי השביתות של ועדים כוחניים בענפים חיוניים.
ירח הדבש נראה מבטיח. השניים חתמו על הסכם רשמי לשיתוף פעולה בבחירות להסתדרות ב־2017. כולנו של כחלון ו'עוגן' של ניסנקורן התאחדו, כשכולנו התחייבה לתמוך במדיניות ניסנקורן. ההסתדרות בתמורה הקצתה פעילי שטח לכחלון. מעבר לתמיכה במדיניות 'חברתית', האינטרס העיקרי של כחלון היה שקט תעשייתי מצד הוועדים, שאִפשר לו להתפנות לרפורמות בשוק הדיור.
אבל הבגידה הייתה כואבת. במקביל לכחלון, ניסנקורן ניהל מערכות יחסים עם מאחזי ההסתדרות בליכוד בראשות חיים כץ. במקביל לתפקידו המיניסטריאלי, עמד כץ בראש סיעת עוז בהסתדרות ששיתפה פעולה עם ניסנקורן. ניסנקורן בחש גם במפלגת העבודה, כאשר פרסם לפני כשנה רשימות מומלצים לפריימריז של המפלגה. כך הוא וידא שחברי המפלגה ידחו את הצעת החוק לשקיפות בהסתדרות. כל הרומנים הללו לא הבשילו, וניסנקורן בחר לבסוף להגיד 'כן' לעיניים הכחולות של יו"ר כחול לבן. יועצי גנץ שכנעו אותו שכדי לשלוט במנגנון צריך כריש ותיק שיודע להריח דם ולנשוך. כחלון נפגע והחל לתקוף את ניסנקורן בראיונות, אבל זה היה מאוחר מדי.
איזה שר משפטים הוא יהיה? ניסנקורן כמעט לא התבטא בסוגיות חוקתיות, למעט ריאיון נקודתי לאיילה חסון שהניב שתי כותרות: חוקי חסינות לא יהיו. גם מפסקת ההתגברות הימין יכול לשכוח. על פי ניסנקורן, הטענה שבג"ץ מבטל חוקים ומתערב בפעילות הכנסת "אינה כצעקתה". "בג"ץ צריך להיות גוף חי, נושם וחזק", הבהיר המיועד למסמוס הישגי איילת שקד במשרד.
כזכור, ניסנקורן עמד בראש מאמצי גוש השמאל לחקיקת בזק של החוקים הפרסונליים עם השבעת הכנסת. בניגוד לרוב הח"כים שנכנסו לכנסת בחסות כחול לבן, מדובר בפוליטיקאי מיומן שצפוי להתבלט כשר אקטיבי. אם הוא היה מכהן בממשלת שמאל ולא בממשלת אחדות, הדרך להחזרת עטרת האקטיביזם השיפוטי ליושנה הייתה סלולה. כשר בממשלת נתניהו התמונה הופכת למורכבת בהרבה. שלשום פורסם כי המו"מ נתקע על מחלוקות בסוגיית מינוי השופטים, אבל זו רק סוגיה אחת שבה משפיע שר המשפטים; אם הליכוד לא יתעקש על שימור ססטוס קוו בשורה של נושאי ליבה המצוים באחריותו של שר המשפטים – למשל ועדת השרים לחקיקה, תשובות מחלקת הבג"צים, ייצוג פרטי לממשלה בנושאי מחלוקת ועוד – המינוי החדש עלול להתברר כבכייה לדורות.
