ב־1972 יצא סרט שתיעד את הופעתה של להקת פינק פלויד באמפיתאטרון נטוש בחורבות פומפיי. אני יכול לשער למה נזכרתי בזה אסוציאטיבית כשצפיתי ביום שלישי בהופעה של אביב גפן בזאפה אמפי שוני הריק ששודרה בקשת 12. אולי זו האווירה האפוקליפטית, שמתקשרת לעיר הרומית העתיקה שנחרבה בהתפרצות הר הגעש וזוב; אולי זה השקט המקפיא בהיעדר הקהל. דווקא מתוך השקט הזה, אביב גפן והתעויוט הצליחו לייצר הופעה מרגשת עד דמעות.
זה לא קרה רק בעקבות בחירת השירים או המבט הקודר לאורך הערב, אלא גם בזכות הדברים שגפן אמר בין שיר לשיר. "הם לא על גוגל ולא תמיד זמינים ומעודכנים, ואסור להאשים אותם בזה", הוא אמר כשביקש ללמד זכות על תושבי בני ברק, והקדיש להם את השיר "עורי עור". אחר כך הוא סיפר איך הפסיק לאהוב את החגים מאז שסבתא שלו הלכה לעולמה, והקדיש את "שיר עצוב" לכל המבוגרים בבתים וגם בבתי אבות שצריך לשמור עליהם. "אני בטוח שהרבה אנשים מתגעגעים ורוצים כבר לראות את סבתא ואת סבא, אז גם נעים לדעת עד כמה הם חסרים לנו", אמר בהתרגשות.
משם הוא עבר לווידוי אישי בקול שבור, לפני שביצע את השיר "קוצים". "ראיתי כל כך הרבה שנים את כל החקלאים האלה, שהגיעו באיזה אייטם קצר בסוף החדשות, ותמיד לחצתי על מיוט", הוא סיפר, "הם היו בשבילי 'אנשי המיוט', מדברים על איזה שדה שנשרף להם או תבואה שלא גדלה. הם דיברו הרבה על כך שרשתות קונות מוצרים מחוץ לארץ, כי שם יותר זול וזה נראה יותר טוב ומזמין. והם תמיד היו אצלי בסלון על מיוט, אותי זה לא עניין. הייתי עסוק בלחפש את החופשה הבאה שלי בחו"ל, איזה מלון יפה וארוחה מפנקת, ואנשי המיוט ניסו לדבר ומעולם לא הגיעו אליי. פתאום בתקופה האחרונה אתה רואה כמה היינו צריכים להיות שם אז בשבילם, לעזור להם, להקשיב לקולם. אז אני רוצה לומר לכם סליחה שהייתם על מיוט, ומקווה שנפסיק לסגוד לתרבות המערב המטורפת, ונתחיל להסתכל פה בישראל סביבנו, על אנשים שרוצים רק להיות חקלאים ולהביא את הירקות אלינו לשולחן גם בחג הזה. סליחה".
אולי זו הייתה מעין הקדמה לדברים שגפן אמר על אוכלוסייה אחרת שספגה מכה בתקופה הנוכחית: האמנים. "מאחורי היצירה יש אנשים אמיתיים, שהם מאוד חיוניים – לנפש", אמר בסיום. "צריכים לשמור עליהם ולהגן עליהם, כי האנשים האלה נותנים לנו סיבה לחיות. הם הדבק בין כל הרגעים הקשים והיפים שלנו. אני זוכר את החיים שלי לפי שירים, איזה שיר יתנגן באותו זמן. חשוב מאוד שביציאה מהמשבר נשמור עליהם, כי הם חיוניים לחיים שלנו".
לקראת הסוף חילץ גפן אמירה אופטימית על האמונה שהתקופה הזו תעבור מהר, וגייס גם קצת הומור. "אני נשוי בזוגיות, שזה קצת כמו סגר נושם", הוא חייך, "זו תקופה וזה יעבור. בינתיים נסתפק בנאומים של מלכת אנגליה ושל רמי לוי, ויהיה בסדר. אביב הגיע, פסח בא – למרות שזה לא האביב שציפינו לו ולא הפסח שייחלנו לו". רגע אחר כך הוא הנחית את מכת המחץ הסופית, "סוף העולם", השיר שהכי מתאים לתקופה. "מגפה אורבת לנו בכל פינה / מחכה שנחטא במגע / כבר שכחנו מה זאת אהבה". אביב גפן היה השבוע האיש הנכון במקום הנכון, גם אם יכולנו לראות אותו רק דרך מסך.
