נמצאה סוף סוף הנוסחה שתביא אותנו להיפגש עם הורינו המבוגרים: צריך רק להשיג בדיקות קורונה ולהעביר אותה לבני המשפחה, גם אם אין להם תסמינים בפועל. אם הבדיקה מעלה שהם לא נושאים את הנגיף, סבא וסבתא כבר לא יצטרכו לנופף להם מבעד למרפסת. חבל רק שלא ידענו בזמן אמת שיש אופציה כזו, היינו יכולים למנוע את ישיבתם של כל כך הרבה קשישים לבד לגמרי בליל הסדר.
בעצם אין לנו, האזרחים, שום נוסחה כזו. פגישה של שש אחרי המגיפה עם הורינו הקשישים כלל לא נראית באופק כרגע. הרי לא מחלקים לנו בדיקות קורונה בקרנות מאה מטר של הרחוב. אפילו לקשישים בבתי האבות הבדיקות לא הגיעו בזמן. אך בו בעת, קיים במדינה מסלול VIP לבני משפחה של ראש הממשלה ושל נשיא המדינה, שבו לא חוסכים בבדיקות, גם אם עשו אותן רק לכבוד החג.
הקורונה היא מחלה שבכוחה לתקוף את כולם, ללא הבדל גזע, מצב כלכלי או שררה (ר' דוגמת בוריס ג'ונסון). אם כבר, נתניהו וריבלין הם בקבוצת סיכון יותר מרבים מהישראלים מפאת גילם. אך במקום לשמש דוגמה ולהראות כיצד חוגגים את ליל הסדר ללא בני המשפחה, הם בחרו לבנות בונקר סטרילי ובטוח של מיוחסים מקרב בני משפחתם ולארח אותם, בעוד שמאיתנו האזרחים הם דרשו שלא לעשות כן.
כשהתפרסמו בתקשורת התמונות של בנימין נתניהו חוגג את הפסח בשולחן אחד עם בנו הצעיר אבנר, זאת אחרי שאמר בהצהרתו לקראת פסח משפט כמו: "אל תביאו הביתה את הבן הסטודנט שנמצא בבאר שבע, בגליל, או בכל מקום אחר", הציבור אמנם רתח על נתניהו, אבל זה היה במסגרת הכעס והטינה הקבועים של רבים בציבור על המשפחה מבלפור. אך לגלות שגם רובי, הסבא הנחמד והנגיש מבית הנשיא, חרג מהכללים ואירח את בתו, בעלה וילדיהם בביתו בסדר, זה כבר היה יותר מדי.
זהו הרי הנשיא המענטש, אחד העם, שמופיע בקליפ של "שבט אחים ואחיות". ובכן, השבטים אותם אפיין בנאומו הידוע, חשו נבגדים במיוחד מריבלין, מה שגרם להם למלא במהלך סוף השבוע את הרשתות החברתיות בתגובות נזעמות במיוחד על העדר הענקת דוגמה אישית, תוך שהם קוראים לנשיא אפילו להתפטר.
בפוסט שפרסם ריבלין טרם כניסת השבת הוא הביע התנצלות, הודה בטעות ונימק את המעשה בכך שבתו מסייעת לו בשבתות וחגים בשלל ענייני נשיאות כששאר העובדים בחופשה. זהו גם ליל הסדר הראשון של ריבלין מאז נפטרה אשתו נחמה, והקושי ברור, אך בו בעת הדבר גרם ללא מעט אנשים לספר בפוסטים שלהם בגילוי לב על מצבם הרפואי והנפשי הקשה של הוריהם המבוגרים. הם גם הדגישו כי למרות מצב קשה זה, הם בכל זאת בחרו להישמע בקפדנות מופתית להוראות ולא לארח את ההורים, בזמן שהמנהיגים בחרו ביודעין לצפצף על הכללים.
המדרון החלקלק התחיל כבר עם שר הבריאות, יעקב ליצמן, שהפר את ההוראות שמשרדו עצמו קבע, ונצפה מתפלל בצפיפות בבית כנסת. גם אם אבנר מתגורר בסמוך להוריו ונמצא בבית בבלפור כל יום, וגם אם בתו של ריבלין מסייעת לו בענייני נשיאות שוטפים במהלך סופי שבוע וחגים, לארח אותם בחג ובדרך להוציא לעם ישראל את העיניים – זה פשוט לא לעניין.
במגיפה, כמו במלחמה, נזקקים אנשים לגיבורים. לאנשים שבמעשיהם, ולא רק בדבריהם, ישמשו דוגמה אישית לאומית. אנשי הרפואה הם גיבורים. המורים הם גיבורים. עובדי המרכולים גם הם מחרפים נפשם בגבורה על בסיס יומיומי. מי שבהחלט משמש דוגמה אישית במשבר הקורונה, הוא הרמטכ"ל, אביב כוכבי, שחגג את ליל הסדר בחברתם של חיילים שנשארו בבסיס בחג. גם האלוף במילואים רוני נומה, שנקרא אל הדגל לסייע במשבר הקורונה בבני ברק, ראוי לכל שבח על התייצבותו למשימה לאומית בפעם השנייה, לאחר שעמד בראש הוועדה שבדקה את נתוני הגיוס של החרדים. מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, וגם ד"ר סיגל סדצקי, שחגגו את ליל הסדר בבידוד, משמשים גם הם בהתנהלותם דוגמה אישית לשאר על החשיבות שבריחוק ובבידוד. המנהיגים שלנו יכולים ללמוד מהם.
זוהי מגיפה שבה יחסי ציבור נכונים לצעדים ולגזירות יכולים להשפיע בצורה ניצחת על המורל הלאומי. תמונה של בני הזוג נתניהו מקיימים ליל סדר זוגי או של ריבלין סועד בגפו הייתה משדרת את המסר הנכון: שכולנו כרגע עושים מאמץ בלתי נתפס כדי למנוע את התפשטות המחלה לממדים של ארה"ב או של איטליה וסופגים מכה כלכלית חסרת תקדים של משק משותק ומפרפר, אבל שזה עתיד להשתלם באיזשהו שלב.
אנשים מחפשים להשתחרר מהסגר הכפוי, לקבל בחזרה את החיים הקודמים שלהם, בדרך הם היו מוכנים לוותר על חופש השיטוט ואפילו על חופש הריצה ואף לאפשר לשב"כ לאכן את מכשירי הסלולרי האישיים שלהם. בדרך גם נאלצו לוותר על האינטראקציה הקרובה עם אלו שזקוקים להם מכל: קרובי משפחתם הקשישים. אז למה שני האישים הבכירים במדינה לא הלכו עם הציבור עד הסוף בדרישה הזו והחילו אותה גם על עצמם?
תגיע העת, והיא כבר לא רחוקה, שיימאס לעם לנופף לבני משפחתו הקשישים מרחוק, ולצפות בהם עומדים במרפסת. הידיעה המקוממת שנתניהו וריבלין זכו לארח בני משפחה בסדר וכל השאר רק מזרזת בעצב, בזעם ובעלבון את היום הזה. מהר מאוד יימאס לאנשים להקשיב לכללים, אותם קובעים אנשים שלא מצייתים להם בעצמם, מה שעלול לגרום להתנהגות לא אחראית שעלולה להביא לסיכונם של אנשים שלא לצורך.
