התפרצות הקורונה החריפה בציבור החרדי נוצלה על ידי פוליטיקאים בדרג המקומי ובדרג הארצי לצורך התנפלות על החברה החרדית. השמחה לאיד התערבבה בדעות הקדומות. כך הגיע ראש העיר השכנה, רמת־גן, למסקנה המוטעית שיש לו גב ציבורי גם למהלך מופרך כמו הקמת גדרות הפרדה בין הערים. גם ברגעים קשים אלו חובה להפריד בין התגוללות לא הגונה ובין דיון ציבורי ראוי באירועים ובסיבותיהם.
אם מנסים להתחקות אחר ההתפשטות המוגברת של הקורונה בציבור החרדי, אפשר לסמן כמה נקודות מרכזיות. ראשית, פורים. מדובר באירוע מפתח בלוח השנה היהודי, שהפך למרבה האסון בכמה קהילות לאירוע הדבקה המונית. זה עצוב, אבל אין למי לבוא בטענות על מה שקרה בפורים. באותו שלב, כזכור, האסימון לא נפל כמעט לאף אחד. גם מסיבות הפורים בתל־אביב התקיימו כרגיל.
הפער בין המגזרים נפער מיד לאחר פורים. מערכת החינוך הכללית הושבתה, אך החינוך החרדי המשיך לפעול, לפי הנחיית "גדולי הדור". השם שעלה בכל הדיווחים היה שמו של הרב חיים קנייבסקי, שקבע שהפסקת הלימודים מסכנת את עם ישראל יותר מהמשכם. אולם בתוך ימים ספורים פורסם תיעוד השיחה בין הרב קנייבסקי לנכדו, שבה ניתנה ההוראה. ברגע שהיא פורסמה התברר כי מי שבאמת עומד מאחורי ההנחיה הוא הנכד, ולא הסב הישיש והצדיק. לרב קנייבסקי לא הוצגו הנתונים. הוא גם לא נפגש עם רופאים ומומחים. הנכד הציג לסב את ההנחיה להפסיק את הלימודים כמין גחמה של "המדינה" (נא לקרוא במלעיל, בהגייה יידישאית), וקיבל את התשובה המתבקשת לכאורה, שחס וחלילה מלבטל תינוקות של בית רבן מתלמודם.
הסוגיה הרחבה של מעמד "דעת תורה" סבוכה וכבדה מכדי להתייחס אליה בטור עיתונאי. ולמרות זאת אי אפשר להתעלם מהאופן שבו ה"גדולים" הפכו לכלי שרת בידי בני משפחה, משמשים בקודש ואנשי חצר למיניהם; כיצד מתגבשת אותה "דעת תורה" ומה קורה בכל הפעמים שאנחנו לא נחשפים לדרך התגבשותה. ומה כל זה אומר על האופן שבו מתנהלת הפוליטיקה החרדית זה יובל שנים. בכל מקרה, ברור שהוצב כאן תמרור אזהרה אדום בוהק מול כל המתקנאים ב"דעת תורה" החרדית ומבקשים לייבא את הגישה הזו גם לציבור הדתי־לאומי.
