חודשים ספורים לפני שנולדתי יצא לאוויר העולם שירם של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב, "אני ואתה" (שלהי 1971, אם אתם מתכננים לשלוח פרחים). מטבע הדברים וההתפתחות האישית, נחשפתי לשיר כמה שנים אחר כך, כש"חבורת לול" הפציעה אצלנו על המסך הביתי. תוכנית הטלוויזיה הפרועה עוד תהפוך למיתולוגית ולסרט בשחור־לבן כשכבר כמעט אסיים תיכון, אבל בתודעה הילדותית שלי, איינשטיין ואורי זוהר היו כמעט ישות אחת. בעידן התמימות ההוא הייתי משוכנעת בכל ליבי שאיינשטיין כתב את השיר במיוחד לחברו הטוב, ותהיתי למה למען השם, אם הוא רוצה לשנות משהו יחד איתו, הוא לא מרים אליו טלפון (ציבורי) וסוגר עניין, כמקובל בשנות השבעים.
כשנפגשתי מאוחר יותר עם המוטו "אני ואתה נשנה את העולם", כבר התפכחתי מהטעות הילדותית, גם אם היו מי שטענו אז שהשניים אכן היו לאנשי מהפכה. אריק איינשטיין נרשם בהיכל התהילה של הזמר העברי; אורי זוהר נרשם כנחשון החוזרים בתשובה בקרב האמנים; ושניהם יחד היו מאבות הקולנוע הישראלי ומילון הישראליות המתחדש.
ביצירה כמו ביצירה, שירו של איינשטיין הופקע מידי היוצר, וזכות הפרשנות הפכה לנחלת הכלל ועל הדרך לממריץ הרשמי של תנועות הנוער ומחנכי העל־יסודי. המסר המרכזי בשלל הצ'ופרים שהשיר הזה מונצח בהם הוא: גם אתה הקטן יכול לעשות מעשה גדול. גם אתה יכול להיות מהפכן. אבל בין מילות השיר מובלעת גם אזהרה, מעין רמז למי שעשוי לחבל במאמץ כולו, לאויב הגדול ביותר של המהפכנות: החשש שכבר עשו את זה קודם, לפניי. ייתכן שמה שעשו עלה יפה, וייתכן שנכשל. כך או כך, ישאל השואל – מה הטעם? או שכבר הצליחו לבצע את המהפכה, או שנחלו מפלה. מה אני יכול לתרום לעשייה הגדולה הזו, לדרך שסללו או ניסו לסלול עוד לפניי? על כך עונה המשורר: אני ואתה ננסה מהתחלה. יהיה לנו רע? אין דבר, זה לא נורא. וכן, אם עשו את זה קודם, לפניי, זה לא משנה. אני ואתה ננסה מהתחלה.
אלא שבעידן שבו התשובה הפופולרית ביותר לשאלה "מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול" היא "להיות מפורסם", נראה שלאנשים דחוף הרבה יותר להיכנס לספרי ההיסטוריה מאשר לשנות את העולם ולהפוך אותו למקום טוב יותר. די להציץ בספר השיאים של גינס כדי לקבל תמונה מדכדכת־משהו על מידת השאפתנות של הדורות האחרונים. לצד האזכור המסורתי של האיש הגבוה בעולם או שיא בתיפוף מצד נגן בעל יד תותבת, תמצאו שם גודש של שיאי הבל – מהפיצה הגדולה ביותר על פני כדור הארץ, ועד לטור הדומינו הארוך מכולם. מה נאמר, דברי ימי האנושות התפארו בהישגים גדולים מאלה.
אולם גם כניסה לספרי ההיסטוריה לא הופכת אותך עדיין לבשורה טובה. אתה יכול להיות ממציא נורת החשמל או הדפוס – ואתה גם יכול להיות רוצח המונים נאצי או סתם וירוס חונק שמשתק גלובוס שלם. כך או כך, השם שלך יירשם לדורות; השאלה אם קירבת את העולם הזה לתנאי גן עדן או שהפכת אותו לגיהנום. גם אם כוונתך רצויה, כשזה נוגע למהפכה משמעותית אתה יודע איך אתה מתחיל, ואין לך מושג איך היא תיגמר. קשה להצביע על מהפכה אחת שעבדה חלק מההתחלה ועד הסוף, בלי מהמורות, בלי חבלות למי שנקרה בדרך ואפילו לרעיון עצמו. אבל המהפכות שהיטיבו הן אלה שהמניעים שלהן היו קשובים לתיקון הקלקולים ולהתאמת הרעיון לתנאי הדרך. בשביל זה צריך שהמנוע יהיה מוקף בברגים חזקים ובמרכז בקרה נאמן. וכאן, בדיוק בהערת השוליים הקטנה של המהפכה כולה, דרושים האנשים הטובים ביותר. אלה שמוכנים למחול על תהילתם, להישאר אנונימיים לימים, אבל לדאוג שהשינוי המיוחל יקרה על הצד הטוב ביותר.
נראה שהמהפכה הגדולה ביותר שהדור שלנו זקוק לה היא מהפכת האנונימיות, הנכונות להיות מהפכן זעיר; אחד מאלפי זוגות ידיים שמחזיקות את הגלגל המסתובב עד שיגיע למקומו הטוב. אני ואתה נשנה את העולם אם נצליח לשים בצד את השאיפה להיות איש השנה, ונסתפק בידיעה שהיינו חלק משינוי חברתי, כלכלי, פוליטי, דתי או אחר; כזה שהיטיב עם העולם, ובעיקר עם האנושות המאכלסת אותו, כשהשם שלנו לא חתום שם אפילו בראשי תיבות.
פעם היינו שם. דקלמנו סיסמאות "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד"; שאלנו "מה אתה עשית בשביל מדינה" ולא מה המדינה צריכה לעשות בשבילך. הגלובליזציה לא הייתה שם קוד לנגישות לכל מה שבא לנו, אלא לאפשרויות כלכליות ושיתופי פעולה אזוריים שהלכו והתרחבו ופרצו גבולות. אבל אז הרגשנו – לא פעם בצדק – שמחקנו את זהותנו, שרמסנו את כישרוננו ושוויתרנו על עצמנו לטובת הכלל. וכשניסינו להציל את הייחוד שלנו, כמעט שכחנו שהוא אמור לשרת מטרה גדולה יותר ממימוש עצמי. שיש דרך לשלב בין האני לאנחנו, בלי לוותר על אף אחד משניהם. משהו התקלקל בנו, אבל משהו גם התחדד. ואולי הגענו בדיוק לרגע המתאים שבו אפשר לשלב בין האישי לזולתי, ולבנות יצירה מוצלחת מזו שהייתה פה עד עכשיו; בלי לרמוס את עצמנו תחת גלגלי הכלל, ובלי להתנכר לכלל בשם קדושת האני. אולי זה יהיה השימוש הנכון יותר ב"אני ואתה" בדרך לשינוי העולם. נכון, עשו את זה קודם, לפניי. זה לא משנה. אני ואתה ננסה מהתחלה.
לתגובות: orlygogo@gmail.com
