שבת דף מב ע"א
חוק הטמפרטורה המשתווה קובע שנוזל קר ונוזל חם שיתערבבו יחד, סופם להגיע לטמפרטורה אחידה. החם יצטנן והקר יתחמם ואף אחד מהצדדים לא יישאר כפי שהיה לפני שנכנס לאותה קלחת. תשאלו כל זוג נשוי. גם אם תצליח לשמור על אישיותך הייחודית, כמה שלא תתווכח על צדקת סגנונך, עם השנים תגלה שהפכת דומה יותר ויותר לבת בריתך. מה שלא פחות מפתיע הוא שתגלה שבת הזוג שלך עשתה כברת דרך משלה, ואיכשהו, עם השנים, אתם לא מצליחים להבין ממה בדיוק נבעו נקודות המחלוקת של תחילת הדרך. אבל רגע לפני שהטמפרטורה מגיעה ליציבות, היא עוברת טלטלה. צד אחד ישפיע על האחר, וכל אחד מהם יעבור תהליך – גם אם קצר מועד – שיהפוך אותו לבעל מזג חדש.
דיון אודות חימום וצינון מים בשבת מביא מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל: הראשונים אומרים כי מותר לתת מים חמים לתוך הצונן אבל לא להפך; האחרונים טוענים שבין כך ובין כך – מותר. הטיעון של בית שמאי נשען על הכלל הקובע שהפשרת מים מותרת בשבת בעוד חימום מים אסור, כמובן. הגמרא ממשיכה ומבהירה שמדובר בכוס מים, ושואלת לדעתם גם לגבי אמבטיה, ובסופו של דבר מביאה את טענתו של רבי שמעון בן מנוסא כי על פי מסורת שבידו אין הבדל בעניין אמבטיה בין בית הלל לבית שמאי, וכולם מסכימים כי חימום המים אסור.
אבל איך אנחנו בכלל יודעים אם ערבוב המים שלנו רק הפשיר את המים הקרים או ממש חימם אותם? על פי רש"י, מתקיים פה הכלל "תתאה גבר" – כלומר מה שמתחת הוא שגובר. הטמפרטורה שבתחתית, זו הקולטת, היא המשפיעה. אם המים הנתונים בכוס הם חמים מאלה ששופכים אליהם – המים שיכנסו יעברו הרתחה. אם המים בכוס קרים מאלה ששופכים אליהם, הקרים יופשרו בלבד.
אנחנו רגילים להתייחס להשפעות חיצוניות הבאות עלינו – בין אם הן סכנה ובין אם הן לברכה – כמשהו שאין לנו שליטה עליו. חלקים שומרים על עצמם באופן מסורתי מפני השפעות כאלה, מסתגרים ככל יכולתם ובלבד שלא לסכן את המוכר והקיים. זה קורה במגזרים שלמים וזה קורה בין חיבורים חברתיים שהורים לא תמיד נוטים לאשר. אולם הלכות מים חמים וצוננים בשבת מלמדות אותנו על רובד עמוק יותר בהשפעה הדדית. השפעה חיצונית, לוהטת או צוננת ככל שתהיה, לעולם צריכה להתמודד עם כוח פנימי קיים: המים שכבר מצויים בכוס. ומתברר שהתוכן הזה, כוחו גדול יותר; הוא ה"תתאה גבר", הוא התחתית שמקבלת אליה את ההשפעה הזרה.
נראה כי ביטחון בכוח הפנימי הזה הוא התשובה להשפעות החיצוניות יותר מכל הסתגרות או ניסיון ריחוק שעשוי להיכשל. חיזוק משמעותי של הכוח הפנימי הזה הוא שיביא לכך שכניסה של גורם חיצוני לחיינו תהיה כזו שאנחנו אלה שמשפיעים עליה ואנחנו קובעים את כוחה. לעומת זאת כוח פנימי דל יותר, חלש יותר, יהיה כזה שאכן יסתכן בהשפעה אחרת שתמיס אותו לחלוטין. הלהט הפנימי שלנו הוא זה שיקבע את הטמפרטורה. הוא זה שיקבע את גבולות ההשפעה. ככל שהוא יהיה מגובש יותר, כך יגיע איתן יותר לשלב חוק הטמפרטורה המשתווה. המפגש החיצון במקרה כזה לא יהיה מאיים אלא דווקא מבורך. ההפריה ההדדית יכולה להעשיר אותו, ממש כפי שהוא עשוי להעשיר את הזולת.
