עם חלוף הפסח במגזר היהודי, משרד הבריאות נושא את עיניו לחג הרמדאן במגזר הערבי. הנחיות הסגר הקפדני שלווה בעוצר ובעצירת התנועה בין היישובים יחולו כנראה גם על האוכלוסייה הערבית, בניסיון לצמצם מוקדי התפרצות של נגיף הקורונה. כל זאת כאשר גם כך מסתמנת בימים האחרונים עלייה בשיעור התחלואה ביישובים הערביים בצפון הארץ. מה שמתבררת מעל לכל ספק היא העובדה שהמדינה משקיעה כעת תשומות רבות במאמץ לבלום את התפשטות המגיפה לא בקרב המגזר החרדי, אלא גם בקרב המגזר הערבי הדומה לו בפרמטרים מסוימים.
מתחמי הבדיקה שפתח משרד הבריאות בישובים הערביים, הרחבת הפעילות המשטרתית בהם ונוכחותם חסרת התקדים של חיילי פיקוד העורף מהווים ביטוי להרחבת נוכחות המדינה וזרועותיה במרחב המוניציפלי הערבי, שבפרספקטיבה היסטורית הוא היחיד שנהנה מסוג של אוטונומיה הפועלת בסמכות וברשות השלטונות. בעוד נוכחות המדינה במגזר הערבי מתעצמת באופן חסר תקדים, ניכרת הצטמצמות מקומה והשפעתה של המנהיגות הערבית הארצית, זו שקטפה בבחירות האחרונות לכנסת 15 מנדטים.
גם אם ראשי הרשימה הערבית המשותפת מנסים להפגין נוכחות בשטח דומה כי היא בטלה בשישים מול עשיית גורמי המדינה, ולמעשה גם נוכחות המנהיגות הערבית מתורגמת לקריאה לאוכלוסייה להיענות להנחיות משרד הבריאות ושאר הגורמים הפועלים בשטח ואינה לובשת אופי לעומתי. בהיבט הזה, ניכר כי בצל משבר הקורונה המנהיגות הערבית הארצית היא כינור שני לא רק לפעילות גורמי המדינה אלא גם לעשיית המנהיגות הערבית המוניציפאלית.
מנקודת מבט רחבה יותר עושה רושם כי משבר הקורונה בלם אף תהליך משמעותי יותר שהסתמן במגזר הערבי ואצל מנהיגותו הארצית. מדובר בתהליך ההתרחקות של המנהיגות הזו מניהול אסטרטגיה פוליטית פרגמטית שאותה אימצה בעשור האחרון ובאה לידי ביטוי בנכונות להתמקד בקידום סדר יום אזרחי-חברתי ואף בנכונות לשיתוף פעולה שקט עם ממשלות נתניהו לקידום החלטה 922 שבבסיסה סיוע כלכלי חסר תקדים למגזר הערבי בעלות של למעלה מעשרה מיליארדי שקלים.
הנסיבות הפוליטיות בישראל בצל שלוש מערכות הבחירות האחרונות ותוצאותיהן הסיטו את עודה וחבורתו ברשימה המשותפת מן המסלול הריאליסטי. הן עוררה את תקוותיהם לשחזר את הישגי הפוליטיקה הערבית הארצית מאמצע שנות התשעים במהלך כהונת ממשלת רבין השנייה שתפקדה חלק מהזמן כממשלת מיעוט בתמיכת המפלגות הערביות, ובעיקר נטעו מחדש את התקווה כי הסיטואציה הפוליטית שנוצרה בעקבות מערכות הבחירות תאפשר להבנות מחדש סדר יום ליברלי-ניטראלי לישראל על חשבון זה הציוני-יהודי שאפיין את החברה והפוליטיקה הישראלית בעשורים האחרונים.
מבחינה זו, משבר הקורונה לצד שקיעת אופציית ממשלת המיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת השיג לאחור את המנהיגות הערבית ושאיפותיה. זאת, חרף הישגה האלקטוראלי בבחירות האחרונות, שבניגוד לפרשנות המקובלת נבע הרבה פחות בגלל הישגי הפוליטיקאים הערבים ובשל קמפיין הבחירות הנגטיבי של נתניהו והרבה יותר כפועל יוצא של מדיניות השילוב הכלכלי שהובילה המדינה בעשור האחרון, ומרצון הציבורי הערבי לראות את המשך תהליך השילוב ואף להרחיבו לתחומים נוספים מעבר לזה הכלכלי.
במציאות הנוכחית מייצר משבר הקורונה הזדמנות אסטרטגית להבטיח את החזרת שיווי המשקל של יחסי המדינה מול המגזר הערבי שכאמור הראה סימני התערערות בעקבות ההתפתחויות הפוליטיות. הקורונה מהווה הזדמנות להעמיק את התהליכים החיוביים שהובילה ממילא ממשלת נתניהו מול האוכלוסייה הערבית בתחום הכלכלי ולחזק עוד יותר את החיבור שלא היה גלוי לעיני רבים בין המדינה לבין האוכלוסייה הערבית מתוך תחושת שותפות הגורל. כל זאת, תוך צמצום תפקיד המנהיגות הפוליטית הארצית של המיעוט וכפועל יוצא מכך גם צמצום נפח השיח הלעומתי בין המדינה ובין המיעוט שבתוכה.
הדרך לכך עוברת לא רק בהתנהלות נכונה מול המגזר הערבי תוך כדי המשבר, שכאמור כבר מנגיש לאוכלוסייה את המדינה, שוטריה וחייליה בצורה ישירה ללא תיווך, אלא גם במינוף שלו כדי להמשיך במגמות השילוב הכלכלי ובחיבור שתי הכלכלות, היהודית והערבית, ביום שאחרי המשבר. המפתח לכך יהיה טמון בין השאר בגיבוש מתווה להמשך לתוכנית החומש לסיוע למגזר הערבי במסגרת החלטת הממשלה 922, שאמורה להסתיים השנה. אבל לצד זאת גם בקידום יוזמות נוספות שהמשבר הבריאותי עשוי לספק את הפלטפורמה להן, לצורך הרחבת שיתוף פעולה בין רשויות המדינה ובין האוכלוסייה הערבית, למשל בתחום מיגור הפשיעה, השירות הלאומי ותמיכה ברשויות הערביות המקומיות.
