ההצהרה שמסר ראש הממשלה אמש בנוגע למשבר הקורונה נראתה כמעט זהה לאלו שקדמו לה. כבר חודשיים שנתניהו עולה לאותו פודיום עם אותו רקע ואותו מבט חמור סבר, ואומר כמעט את אותו הדבר – וריאציות שונות של "זהו מצב שלא היה כמותו מאז קום המדינה", "אזרחי ישראל צריכים להתגייס", ואחרונה חביבה: הקביעה שהטיפול שלנו במשבר הוא מבין הטובים בעולם, שמדינות אחרות מתקשרות כדי לדעת מה אנחנו עושים וכו'.
יש אמת בדבריו של ראש הממשלה. מספרית, אנחנו אכן במצב לא רע בכלל יחסית למדינות אחרות, וכבר כמעט אפשר להגיד שעברנו את השלב הגרוע ביותר. וכמובן שיש מקום לעידוד האוכלוסייה. אם צופים בהצהרות של מנהיגים שונים בעולם, מוטיב ההודיה לאזרחים ששומרים על הנחיות הבידוד ועידודם להמשיך כך חוזר שוב ושוב. אבל רק מעטים מהם – גם במדינות בהן המצב דומה לשלנו, אם לא יותר טוב – מתעקשים לחזור ולשנן באוזני הצופים מסרים בסגנון "אנחנו הכי טובים".
אז מדוע נתניהו מרגיש צורך להכניס את האמירה הזו?
ציניקנים יגידו שמדובר בחלק מקמפיין מתמשך. בכל זאת ממשלה עוד לא קמה פה, וראש הממשלה מודע היטב לעובדה שתפקודו במשבר ייבחן תחת מיקרוסקופ, ויותקף מכל עבר במקרה הסביר שיתקיימו בחירות נוספות בסוף הקיץ. תימוכין לכך ניתן למצוא בעובדה שנתניהו מקפיד להעביר מסרים פוליטיים ליריבים ושותפים-פוטנציאליים בהצהרות אלו. אולם גם אם יש אמת מסוימת בטענה זו, לא נראה שמדובר בסיבה העיקרית. אם נתניהו היה רוצה לעשות שימוש פוליטי ציני במשבר הקורונה, הוא היה יכול ללכת בדרכים ברורות בהרבה, ובקלות רבה כנראה. ויקטור אורבן, שהפך בקלילות את הונגריה לממלכתו האישית תוך שימוש בקורונה, הוא הוכחה לכך.
אם כן, לא הפוליטיקה הפשוטה מניעה את נתניהו, כי אם הבנה עמוקה בנפש הישראלית הממוצעת. בתור ישראלים, התמכרנו לרעיון שאנחנו הטובים ביותר בעולם. מי מאיתנו לא שמע כמה אחוזים מזוכי פרסי הנובל הם יהודים? או כמה ענקיות טכנולוגיה הוקמו על ידי יהודים? או כמה ישראלים מקימים הזנקים, וכמה מאותם הזנקים נמכרים במיליארדי דולרים? הרשימה כמעט אינסופית. אנחנו מחפשים באובססיביות את שחקן הכדורסל היהודי שצם ביום כיפור, את בת משפחת המלוכה שסבתא של סבתא שלה אולי הדליקה נרות שבת ואת הדמות ההיסטורית שאמרה פעם – אולי, כנראה – איזה משהו לרש"י. אם קים ג'ונג-און היה מניח תפילין, כנראה גם היינו לוקחים עליו קרדיט ומספרים בהתפעלות על מספרי השיא של בני משפחה שהוא הוציא להורג.
רשימת ההישגים של העם היהודי אכן שומטת-לסת. יעידו על כך הכמויות הלא-פרופורציונליות של מנכ"לי חברות בעמק הסיליקון עם שמות משפחה שמסתיימים ב"ברג" או "שטיין". מדינת ישראל הקטנטנה נמצאת במקום מצוין במספר רב של תחומים, אבל המחשבה כאילו אנחנו הכי טובים בהכול עושה בעיקר נזק. בחדשנות רפואית למשל, למרות כתבות יח"צ מצוינות, ישראל נמצאת הרבה אחרי ארה"ב, שווייץ ומדינות נוספות. במסחר, בתנאי תעסוקה ושכר, בתמ"ג, בפרסים וענפי ספורט ובהרבה תחומים נוספים, אנחנו נמצאים במקום ממוצע במקרה הטוב. וזה הגיוני, כי אין מדינה בעולם שיכולה להתגאות בהיותה במקום הראשון בכל תחום.
אבל ישראל בהחלט יכולה לשאוף לכך. הכרה בעובדה שסטטיסטית, אנחנו אכן "ככל הגויים", רק יכולה לעזור לנו להתחזק. אנחנו אולי העם הנבחר, אך ציוני IQ, אקזיטים מרשימים ופרסי נובל לא הוזכרו במעמד הר סיני. העם היהודי וארצו יכולים להתגאות במורשת מפוארת ובמצב כלכלי-חברתי שאינו תואם את הנתונים היבשים והמאורעות ההיסטוריים שהומטו עליהם.
רק עם הכרה בנקודות החולשה שלו, רק עם אותה הבנה שאולי הוא לא שונה מכל עם ומדינה אחרת בתחומים שאינם קשורים לדת, העם היהודי יוכל להמשיך להתפתח ולגדול.
