מעבר לענייניו המשפטיים של נתניהו, חשף המשא והמתן להרכבת הקואליציה שני נושאים מרכזיים שהועמדו במחלוקת זה מול זה. משרד המשפטים הוא בבת עינה של חוסן לישראל, בעוד מבחינת הליכוד זו החלת הריבונות. בסופו של דבר הפערים נסגרו. בין אנשיו של בני גנץ יש מי שהריבונות חשובה להם לא פחות מלליכוד, כך שהפשרה שלו בנושא הזה לא הייתה קשה מדי. מאידך גיסא, ברור לימין שנכונותו של גנץ לפרק את כחול לבן ולאפשר הקמת ממשלה בראשותו של נתניהו תחייב תשלום כבד, והוא שולם בנושא המשפטי.
זעקות המחאה של אנשי הימין בכלל, ואנשי ימינה ואיילת שקד בפרט, על הפקרת הנושא המשפטי היו במקומן. אכן, לאחר פועלה המבורך של שקד במשרד המשפטים, צפויה עכשיו נסיגה לאחור לעומת המגמה החיובית שהיא הובילה. עם זה, חשוב לראות שמשקלם של הנושאים איננו שווה. החלת הריבונות בעלת ערך רב יותר מהמשך שיקום מערכת המשפט. לא רק שהחלת הריבונות היא הכרעה בקנה מידה היסטורי לעומת הנסיגה בתחום המשפטי שהיא זמנית, אלא שבמובן חשוב ומהותי החלת הריבונות תשנה ממילא גם את רוחה של מערכת המשפט בכלל ושל בג"ץ בפרט, גם אם בהדרגה.
לראשוני הציונות היה ברור ערכה של ארץ ישראל. הם הבינו שהארץ משנה את האדם ושיש קשר מוחלט בין האדם לאדמה. הם הניחו שכשיחזור עם ישראל לארץ ישראל הוא ישתנה תודעתית ומנטלית ויתחיל לחזור לעצמו, כפי שאכן קורה קמעא־קמעא. למעלה משנות דור של שטיפת מוח פוסט־מודרנית ופוסט־ציונית גרמו לנו לשכוח את משמעותן של ארץ ואדמה. עשורים שלמים שבהם הוצגו המתנחלים בתקשורת כעובדי אלילים, מקדשי אדמה שהפכו אותה לעיקר היהדות והדת וכדומה, גרמה גם לנו, אנשי הימין, לשכוח מה משמעותן של ארץ ואדמה. תעמולת ההבל והשקר הזאת של נביאי השקר הפוסט מודרניים של השמאל הישראלי, השפיעה גם עלינו, ולכן איננו מבינים כראוי את ערכה של החלת הריבונות.
האדמה היא הבסיס למציאות. כל המציאות מבוססת על הארץ. האדמה היא יסוד המציאות במובן הכי פשוט בסיסי וראשוני, והכי חומרי של המושג. הארץ היא המסגרת של המציאות, וכל שאר מרכיבי המציאות הם בבחינת פרטים ש"יושבים" עליה ותלויים בה. כשהארץ רועדת – כל המציאות, כל מערכות החיים, כל בני האדם – רועדים. שינוי בארץ פועל ישירות על האדם, על התודעה, על מערכות החיים והחברה, על הפוליטיקה וכדומה. הוא משנה סדרי עולם.
כשנחיל ריבונות – וכל החלה חלקית תוביל בהכרח לריבונות מלאה ביהודה ושומרון – תשתנה החברה הישראלית מיסודה
לא לשווא קיוו ראשוני הציונות שעם החזרה לארץ ישראל ישתנה גם האדם הישראלי, יחזור לעצמו, ויפתח תודעת חיים ישראלית ועצמאית זקופת קומה, במקום תודעת הגלות. הארץ פועלת ממילא על האדם, על החברה ועל התודעה. ראו איזה שינוי עברה החברה הישראלית בעקבות שחרור הארץ במלחמת ששת הימים. זו הייתה קפיצת מדרגה ששינתה את המציאות הישראלית מיסודה. פאזה חדשה לגמרי. תודעת החיים ומערכות החיים השתנו מיסודן. אפילו המושגים הפוליטיים עברו מהפך. עד שחרור הארץ המושגים "ימין ושמאל" בפוליטיקה הישראלית ייצגו עמדות חברתיות־כלכליות; מאז הם מייצגים עמדות מדיניות.
בספר "חסד לאברהם", שמצוטט לא פעם בין תלמידי הרב קוק, כתוב שכאשר יהודי עולה לארץ ישראל, כשהוא קם בבוקר הראשון הוא מקבל נשמה חדשה. כלומר, כל הוויית חייו, כל איכותו האנושית, משתנה מיסודה בגלל המפגש עם ארץ ישראל, עם האדמה.
כשנחיל ריבונות – וכל החלה שהיא, אפילו חלקית, תוביל בדינמיקה הכרחית להחלת הריבונות על כל יהודה ושומרון – המציאות החדשה הזאת תשנה את החברה הישראלית מיסודה. כשהארץ משתנה, תודעת העם היושב עליה משתנה. כן, גם תודעת היושבים היום בעמדות בכירות במערכת המשפט.
ההכרעה ההיסטורית של החלת הריבונות, סגירת מעגל של חמישים שנה מאז מלחמת ששת הימים, היא הכרעה בעד זהות לאומית ויהודית למדינה ונגד מדינת כל אזרחיה. הכרעה כזו תביא בסופו של דבר את מרבית הכוחות בחברה הישראלית לעכל ולהפנים אותה, לצמצם רווחים, והיא תשנה אותם בהדרגה לבלי היכר. ההכרעה הזאת, שמשמעותה שהחברה הישראלית בחרה באתוס היהודי, תגרום בהדרגה לכל שאר המערכות, כולל מערכת המשפט, לשנות את רוחן ואת האוריינטציה שלהן.
החשש שבג"ץ לא יאשר את החלת הריבונות אינו רק מוגזם מסיבות משפטיות, אלא גם מסיבות מהותיות. בסופו של דבר גם בית המשפט יושב בתוך עמו. כשהמחלוקות בחברה הישראלית חוצות אותה בדיוק באמצע, ההטיה המובהקת של בג"ץ לשמאל גורמת לו לבחור צד. כשממשלה שמייצגת כמעט שני שלישים מהציבור הישראלי וקרוב לשלושה רבעים מהרוב היהודי תחליט על החלת הריבונות, גם בג"ץ ייאלץ להרכין ראש אל מול הכרעת העם ולקבל אותה.
