יפה בן דוד, עד כמה את מכירה באמת את ציבור המורים שאת אמורה לייצג? לא מעטים מהם חושבים שאת לא מייצגת אותם נאמנה. ישנם מורים שמרגישים שאת לא אוספת נתונים, שאזנך לא קשובה להמיות השטח. שאת לא רואה אותם באמת, אלא ממלמלת טקסטים בריונו-הסתדרותיים, מתנהגת כמו מחולל זכויות רובוטי ובדרך רומסת אותם ומסבה להם נזק תדמיתי. הם נבוכים מהכוחנות שלך, חושבים שהיא חרב פיפיות לא חינוכית בעליל.
את אומרת שוב ושוב שציבור המורים פונה אלייך וכועס על כך שהוא אמור להחזיר עוד ימי לימודים בחופש הגדול בגלל הימים שהלכו לאיבוד במשבר הקורונה, אבל בפועל לא חסרים מורים שישמחו לעשות זאת. לא כי מבקשים מהם "להיכנס מתחת לאלונקה" וגם לא כטובה למישהו, אלא כי הם מוכנים מראש לתת מעבר למצופה, ומעבר למה שמשלמים להם, אחרת לא היו הולכים להיות מורים מלכתחילה.
משרת המורה היא לא תמיד מתגמלת בהווייתה עם המשכורת הנמוכה וכפיות הטובה כלפי מקצוע שהוא מהחשובים בחברה. רוב הזמן מוכנים המורים להוריד את הראש לנוכח השמצות ציבוריות, זלזול ושחיקה מתמדת במעמדם ואל מול אלימות מילולית ופיזית שמופעלת עליהם מהורים ומתלמידים. את התמורה האמיתית הם מקבלים כשהם מרגישים שכן הצליחו ללמד את התלמידים שלהם עוד מסר לחיים ומהעבודה בתוך צוות מסור.
בתמורה לתנאים הזעומים, יודעים המורים שייהנו מביטחון תעסוקתי ומימי חופש לפי לוח החגים והמועדים של משרד החינוך, ומה לעשות? זה כולל גם את ימי החופש הגדול. הביטחון התעסוקתי הזה הוא סוג של תעודת ביטוח ליום סגריר, שאיש לא יכול היה לדמיין שתבוא על פירעונה כך, ובעוצמה שכזו. אבל במציאות הסהרורית שנוצרה, בכירים רבים במשק יושבים בבית חסרי תעסוקה ופרנסה, והמורים כן שורדים עם המשכורת הנמוכה שלהם כעוף החול.
עכשיו רוצים לקחת למורים חלק מהחופש הגדול. דובר עד כה על כך שהמורים ייתנו בהסכמה תשעה ימים מחודש יולי, אך כעת מדברים על ימים נוספים, ואפילו על לימודים במהלך כל חודש יולי, דבר אליו מתנגדת בן דוד בנחרצות. בדרך מדברים על הצורך שיפגינו "סולידריות". עלבון בפני עצמו, כי רבים מהם כבר כאלה.
כבר שכחו שהיו מורים שבחרו להמשיך בלמידה המקוונת גם כשבתחילת משבר הקורונה זו נעצרה בגלל מסרים סותרים של משרדי החינוך והאוצר. שוכחים את הליווי היומיומי הלימודי והנפשי שהם מעניקים לתלמידים ולהורים בימים אלה תוך הקמה ותפעול של תכני הלמידה מרחוק באופן ובעוצמה שלא היה לה אח ורע במדינה מעולם.
כל אלו דורשים הסתגלות והכנה בזמן אפסי, צוותי המורים לא חסכו מאמצים כדי להיות מוכנים לתת את השירות החינוכי הזה. כעת מדברים שוב על הפחתה בלימוד מרחוק, מה שאומר ששוב המורים טרחו לשווא, אבל רבים מהם וודאי ישקיעו ממרצם וכן יעבירו לתלמידים מרחוק את התכנים שכבר הכינו, כדי שאלה לא יפסידו רק כי המבוגרים רבים ביניהם.
הורים רבים מלינים על הלמידה מרחוק, טוענים שהיא כאב ראש אחד גדול. ככאלה שמנסים לעבוד ולשרוד היא דורשת מהם ליווי צמוד וסבלנות שכבר פגה. אבל מה הפתרון? שהילדים יישבו חסרי מעש ללא מסגרת עד שישובו ללימודים? הנזק שיכולה לגרום התלישות הממושכת הזו של הילדים בלי סדר יום ועוגנים בזמן יכול להיות גבוה לאין שיעור מהטרדה שהלימוד הביתי הזה מסב להורים.
שנת הלימודים מתקרבת לקיצה, ישנם מורים שייאלצו להיפרד מהתלמידים שאותם כמעט לא הספיקו ללמד השנה. יש פה קשר הדדי, משמעותי מאין כמוהו לילדים, שלא מוצה עד תומו, וזו בעיקר החמצה עצובה. בניגוד ליפה בן דוד, המורים לא בהכרח חושבים שהאוצר רוצה לעשות עליהם סיבוב, הם גם ככה, בלא מעט מקרים, מרגישים שהם יוצאים נפסדים, אבל הם לא רוצים להפסיד בדרך את התלמידים שלהם.
אני מנסה לשוות לנגד עיני את אותו "עובד הוראה" טכנוקרט עליו מדברת יפה בן דוד, שיושב עכשיו עם לוח שנה וסופר את ימי העבודה שלו אל מול ימי החופש שמגיעים לו אך נמצאים בסכנה להירמס. לא סופר את התלמידים שלו וגם לא את התקופה ואת הקורונה, אלא רק את עצמו. אני מנסה לעמת את המראה שלו בעיני רוחי עם המורים שיצא לי לפגוש ולהכיר, אבל אני לא מצליחה למצוא שום קשר ביניהם. המורים מוכנים לתת, צריך רק לבנות בשיתוף עמם תכנית נכונה ורגישה, שבה גם יידעו איך לקבל מהם, אך זאת מבלי לנצל אותם ולשחוק עוד את מעמדם.
