ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן הוא מסמך מפואר מבחינה משפטית. טובי המוחות יצרו מלאכת מחשבת שנועדה להבטיח את שרידותה של ממשלה שאף אחד מהשותפים בה אינו מעוניין בהקמתה. ממשלה כזו, שבנויה על סבך מטורף של כללים וערבויות שנועדו לקשור את הצדדים זה לזה, מעידה על כך שהבעיה שמנעה הקמת ממשלה במשך יותר משנה לא חלפה. הדבר היחיד שהשתנה הוא משבר הקורונה, שגרם לכל הצדדים לחשוש מהליכה לבחירות. אבל מהותית, המשבר הפוליטי-משטרי שפקד את מדינת ישראל בשנה וחצי האחרונות לא נפתר.
העדות הטובה ביותר לכך שעדיין קיימת בעיה משטרית, היא הצורך שיהיה בשלל תיקוני חקיקה בחוק יסוד הממשלה כדי להקים את הממשלה הזו. תיקונים לא קטנים בכלל. כך למשל המושג "ראש ממשלה חלופי" הוא המצאה שלא שיערוה אבותינו, וכל מטרתה היא לאפשר הקמת ממשלה בתנאים שנוצרו. המשמעות היא שאין מנוס, במבט צופה פני עתיד, משינוי שיטת הממשל. הבעיה היא שבממשלה שהוקמה, שכול שיטת עבודתה מסורבלת ממילא, קשה לראות איך שינוי כל כך משמעותי מתרחש. לכן, המשבר הפוליטי-משטרי שגרר אותנו לסדרת מערכות הבחירות האחרונה לא הלך לשום מקום. רק לקח חופשה של שלוש שנים.
המבנה המוזר של הממשלה הנוכחית יוצר עוד בעיה גדולה. למרות שבכנסת צפוי להיות רוב לימין, קשה לראות יישום אמיתי של מדיניות ימין במציאות הפוליטית שיוצר ההסכם הקואליציוני. הבעיה הראשונה נעוצה בעובדה שמשרד הביטחון יהיה בידיים של כחול לבן. המשמעות היא שהשליטה הבלעדית על המנהל האזרחי, הגוף שמנהל את כל היום יום של ההתיישבות ביו"ש, יהיה בידי שר שזה לא "קהל הבית" שלו. זה מצטרף לעובדה שגם משרד המשפטים הושאר בידי כחול לבן. במצב כזה קשה להאמין שנראה מאמץ משמעותי להדיפת השימוש במערכת המשפט נגד ההתיישבות, כפי שקרה בתקופת השרה שקד. על פסקת התגברות, שתמנע את ביטול חוק ההסדרה, כמובן שבכלל אין מה לדבר. נכון, יש גם הישג קטן בהשארת החטיבה להתיישבות בגוש הליכוד. אבל מי שמכיר קצת את מאחורי הקלעים של נושא החטיבה יודע שגורלה תלוי במידה רבה בעמדת היועמ"ש בעניינה. כשמשרד המשפטים בידי כחול לבן קשה לראות דרך להפעיל עליו לחץ משמעותי בעניין.
המציאות הזו מניחה לפתחו של הליכוד אתגר גדול מאוד. איך במציאות הזו היא שומרת על ההתיישבות ודואגת לאפשר לה להמשיך לגדול ולהתפתח. ברור שהחלת הריבונות היא מפתח מאוד משמעותי ואם נתניהו יצליח בכך זה ייתן לכל ההתיישבות דחיפה חזקה מאוד קדימה. אבל אסור להשליך את כל העניין רק על הריבונות. ראשית, כי עדיין, למרות הכול, החלת הריבונות היא עדיין שיר מזמור לעתיד לבוא. ומעבר לזה, גם אחרי החלת הריבונות, ברור שההתיישבות תעמוד בפני אתגרים לא פשוטים. הריבונות היא מסגרת שצריך יהיה למלא אותה בתוכן והתוכן הזה עשוי להיות מושפע מאוד ממי שישלוט במדיניות הממשלתית, ובעיקר במשרדי המשפטים והביטחון. לכן חובת ההוכחה על נתניהו והליכוד משמעותית כל כך, ויש לקוות שבתוך כל המבנה הפוליטי הסבוך שנוצר כעת, היא תהיה מסוגלת לעמוד בה.
