רקע: הקורונה הערבית
לאזרחי מצרים אין אפשרת לבחור בין שמירה על בריאותם לבין זכותם לחופש. כמה מדינות ערביות, ביניהן מצרים, ניצלו את משבר הקורונה כדי להגביר את השליטה באזרחים, להפר את זכויותיהם ולדכא את חופש הביטוי. יש המאשימים את המשטר המצרי בשימוש באסטרטגית "הדיכוי המורכב" – אלקַמְע אלמֻרַכַּבּ: מצד אחד, בלימת התפשטות הנגיף במדינה, מצד שני, השתקה של דיון רציני בצעדים שנוקט השלטון במאבקו במגפה.
נשיא מצרים, עַבְּד אלפַתַאח א-סִיסִי, מנצל את המשבר להשתקת קולות מתנגדיו הפוליטיים.
הוא תוקף את אלה שמותחים ביקורת על התנהלותו, ומכנה אותם "כוחות הרשע" – קֻוַא א-שַרּ, אשר אינם מעוניינים בטובת המדינה. גם במרוקו הביעו ארגוני זכויות אדם את דאגתם מסתימת הפיות.
תמונת מצב במדינה ניתן לקבל מבחור בשם חמיד א-נעימי, שפרסם ברשת סרטון בו הוא מתאר את התנאים הקשים להם גרם הסגר בשכונתו: אין אוכל, אין שתייה ואין פרנסה. הוא הורשע בהסתה להפרת הסגר, ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר וקנס כספי.
מדינות אחרות הגבירו גם הן את הדיכוי ואת העונשים על מפרי הסגר והעוצר. עונשים כמו מכות וסטירות, קללות, זחילה על הבטן, ושאר עונשים משפילים, שפוגעים בכבוד האדם ובחירותו. אז, האם צריך האזרח לוותר על חירותו כדי לשמור על בריאותו?
הקריקטורה: "וידוא הריגה" // אחמד רחמה, כווית
השליט המשופם ועב הכרס מחזיק בידו אלה – נַבּוּט – שמצוירת כמו כנגיף הקורונה, ועליה כתוב: אַזְמַת כּוֹרוֹנַה – משבר קורונה.
העציץ והפרח מסמלים את חופש הביטוי – חֻרִיַת א-תַעְבִּיר. מהגבעול השמוט יוצא פרח דמוי מגפון, הנראה כמו פה עם הלשון בחוץ. הוא חבוט ושיניו שבורות – כי אין באמת חופש ביטוי במדינות ערב.
הקריקטוריסט, אחמד רחמה, מותח כאן ביקורת על השליטים הכוחניים והמדושנים, שמנצלים את משבר הקורונה כדי לחבוט באזרחים, לדכא את חופש הביטוי שלהם, חופש התנועה ואת ההפגנות העממיות נגדם. שימו לב לסמל הגולגולת עם שתי העצמות על כובעו של השליט ולגולגולת על אבזם החגורה, ולמה שהם מסמלים.
הידעתם?
* לראשונה במצרים נאסר על חגיגות פסטיבל האביב – שַם א-נַסִים – בו יוצאים ההמונים לפיקניקים, לגנים ולחופים. עיתוני מצרים פרסמו צילומים של מקומות הבילוי השוממים: בגן החיות בגיזה, למשל, מבקרים בכל שנה בחג זה כ-120 אלף מבקרים. השנה הוא היה ריק. כוחות הביטחון מפטרלים ומונעים כל התקהלות אסורה.
* מספרי החולים המדווחים במצרים אינם תואמים את המציאות, מכיוון שחלק מהנדבקים מעדיפים לא להגיע לבתי החולים, שכן אינם סומכים על שירותי הרפואה. יש גם כאלה שפוחדים לדווח שהם חולים בקורונה, מחשש שמא יתייגו אותם כמצורעים, וכן שלא יערכו להם הלוויה.
* נשיא מצרים, א-סִיסִי, הכריז בנאום לאומה שההפסדים הכלכליים הצפויים מסוכנים למצרים יותר ממספר האבדות מנגיף הקורונה. חודש רמדאן מתקרב בצעדי ענק, ועמו "עִיד אלפִטְר". מסתבר שהמשטר מעדיף את המשך הפעילות הכלכלית על חשבון בריאות האזרחים. ומה יהיה אצלנו, בישראל?
טורים קודמים ניתן למצוא בבלוג "הקריקטורה השבועית של עידית"
