היו חכמי ישראל ומיזנתרופ מסתכלים מהחלון בימי הקורונה, וראו שועלים מהלכים ברחובות ירושלים. היו החכמים בוכים והמיזנתרופ מצחק. שאלו אותו: למה אתה מצחק? שאל אותם: למה אתם בוכים? אמרו לו: רחובות שנשמע בהם קול חתן וקול כלה, שישבו בהם זקנים וזקנות ומשענתם בידם, שנערים ונערות שיחקו שם, ועכשיו רק שועלים הילכו בהם – ולא נבכה? אמר להם: אדרבא, בדיוק בגלל זה אני מצחק. סוף־סוף פינינו מקום לטבע, וחיות הבר חוזרות למקומן הטבעי, והמין האנושי הנורא מפסיק להרוס את המאזן האקולוגי הקדוש.
אמרו לו חכמים: וכי זה מה שלמדנו בתורתנו? אמר המיזנתרופ: אִמרו לי אתם, מה נאה יותר – מעשי בשר ודם או מעשי א־לוהינו? השיבו לו: מעשי בשר ודם. השתומם המיזנתרופ. תראו את השמיים והארץ, אמר לחכמים, האם יכולים אתם לעשות כמותם? אמרו לו: אל תפנה מבטך לאסטרונומיה, אלא לדברים שבמידת אדם הם. מה נאה יותר – חיטת בר או כיכר לחם? עפרות ברזל גולמיות או חללית אפולו? צמח הכותנה או שמלת חתונה? הפראות של להקת זאבים או המנהגים ההרמוניים והיפהפיים של קהילה אנושית מסורתית?
אמרו חכמים: למרבה הצער, שנאת המין האנושי הפכה אופנתית מאוד בשנים האחרונות, אבל אין לה שום בסיס מוצק במאורעות הימים הללו, או בכלל. מחלת הקורונה אינה "דרכו של הטבע להיפטר מהנגיף האנושי"
שתק המיזנתרופ לרגע, ואז התפרץ: תראו את ההתחממות הגלובלית! תראו את זיהום האוויר! תראו את הכחדת היצורים! האדם הוא הנגיף האמיתי, המזהם את כדור הארץ, והקורונה היא פשוט דרכו של הטבע להיפטר ממנו.
אמרו חכמים: ידענו שאתה עתיד לומר לנו כך. למרבה הצער, שנאת המין האנושי הפכה אופנתית מאוד בשנים האחרונות, אבל אין לה שום בסיס מוצק במאורעות הימים הללו, או בכלל. מחלת הקורונה אינה "דרכו של הטבע להיפטר מהנגיף האנושי". גם בזמן המגפה הזו, מספר בני האדם בעולם עולה בכל רגע (בדקו באתר worldometers.info ותראו). בקנה המידה של אבותינו, הקורונה היא מחלה קלה. אנחנו רגישים יותר לחיי אדם, ולכן מוכנים להקריב קורבנות עצומים גם כדי למנוע תמותה שבאופן יחסי היא מעטה. יש הטוענים שהרגישות המוסרית שלנו לחיי אדם גבוהה מדי, אבל נדמה לנו שאם זה החיסרון של המין האנושי, הרי שאין זה חיסרון נורא כל כך. האדם הוא נזר הבריאה, צלם א־לוהים, ולחיי אדם יש ערך גדול.
שוב התפרץ המיזנתרופ: כשם שמתועבת היא הגזענות, המעדיפה גזע אנושי אחד על פני גזע אנושי אחר, כך מתועבת התפיסה המעדיפה את המין האנושי על פני מינים אחרים. האדם אינו נזר ואינו צלם. אין שום יתרון לאדם על הזאב, והכחדת הזאבים ושאר חיות הבר היא פשע נגד הקוסמוס. הגיע זמן הפירעון של הפשע הזה.
ענו לו החכמים: גם לולא הכרנו את התנ"ך והתלמוד, את מוצרט ובטהובן, את דוסטויבסקי ופוקנר, די היה בשיחתנו זו כדי ללמד על יתרון גדול של האדם על הזאב: בני אדם אוסרים להרוג אנשים ומתווכחים האם מותר להרוג זאבים, בעוד זאבים אינם אוסרים דבר ואינם מתווכחים על דבר. הם טורפים והורגים צבאים וזאבים אחרים וגם אנשים, בלי שום התלבטות מוסרית. רק לאדם ניתנה מתנת הדעת, רק לאדם ניתנה בחירה חופשית, ושתי המתנות הללו שקיבל מבוראו מציבות אותו בעמדה מיוחדת. אנחנו צריכים לדאוג לטבע לא משום שאין לנו יתרון על שאר הברואים, אלא להפך: משום שהופקדנו על כל הברואים, ולכן אנו אחראים עליהם.
אמר המיזנתרופ: אינכם רואים שהאדם גורם להכחדה חסרת תקדים של שאר יצורי הטבע?
ענו לו החכמים: כדאי להיזהר לא להכחיד את ברואי א־לוהינו, אבל דומה שהשימוש שלך בביטוי "חסרת תקדים" הוא פזיז מעט. שאל את הדינוזאורים. יצורים רבים נכחדים לצערנו בכל עת, בגלל פגיעות אסטרואיד, שינויי אקלים וסיבות אחרות. כדאי להיזהר, אבל לא כדאי להגזים. באופן כללי, יש הרבה טוב בשמירה על הטבע ואיכות הסביבה, אבל כדאי להתרחק מהגרסאות הקיצוניות שלה, שאותן אתה מבטא.
שאל המיזנתרופ: האם אינכם מתגעגעים לימי קדם, שבהם ידעו אבותינו לחיות בהרמוניה עם הטבע?
אמרו החכמים: כמו במאה ה־14, בימי המגפה השחורה, כאשר הדֶבר הרג שליש מתושבי אירופה? הרבה דברים טובים היו בחיי אבותינו, אבל הם לא "חיו בהרמוניה עם הטבע". חייהם היו קשים מאוד ובדרך כלל קצרים, האדמה נתנה להם את יבולה בקמצנות ובמשורה, הם מתו בהמוניהם מזיהומים ומנגיפים וממחלות רעות. בתוך הנסיבות הקשות האלה הם הצליחו לעצב חיי קהילה ראויים להערצה ומסירות דתית ראויה לקנאה. אבל הם לא חיו בהרמוניה עם איתני הטבע, אלא נכנעו להם בחריקת שיניים. ביקורת רבה אפשר לומר עלינו בני המאה ה־21, אך דבר אחד אפשר לומר לזכותנו: אנחנו חורקים שיניים, אבל אנחנו לא נכנעים.
motzash.navon@gmail.com
