הנאום המרשים ביותר שנישא כאן בשנה שעברה ובכלל, היה נאומו של בני גנץ בגני התערוכה ב־29 בינואר 2019. זה היה נאום הכניסה שלו לחיים הפוליטיים. הטקסט היה מדהים, הפרוגרמה משובחת, המינון מעולה. התקווה עלתה מן השורות ונסקה לשמיים. גם האירוע היה מושלם. הייתי בגני התערוכה וראיתי שם את גנץ במיטבו. לימים היה ברור שהוא הגיע לשיא שלו, שממנו הוא יכול היה רק לרדת.
את הנאום המצוין של גנץ שמרתי במגירה. בכל הזדמנות שיבחתי את ח"כ חילי טרופר שכתב אותו. השבוע, אחרי שנחתם ההסכם הקואליציוני, שלפתי את הדפים מהניילונית ורציתי לומר לטרופר שייקח את הנאום ויזרוק אותו לפח ההיסטוריה. טרופר לא אשם, כמובן, אבל גנץ לקח את המילים הגבוהות וההבטחות הגדולות שעשו רושם טוב ועצום, ובגד בהן. גנץ לא יהיה כאן ראש ממשלה, לי זה ברור, אבל אחרי הונאה כזו הוא גם לא ראוי להיות חבר כנסת זוטר.
"הפוליטיקה מכוערת, והזירה הציבורית מורעלת", הכריז גנץ בנאומו. ובאמת, מה יותר מכוער מהסכם קואליציוני שכל תכליתו לשמור על מעמדו של ראש הממשלה הנאשם בפלילים, ולשנות סדרי עולם וחוקי יסוד כדי שיוכל להמשיך ולכהן בתפקידו גם כראש ממשלה וגם כראש ממשלה חלופי? ושאם בג"ץ יקבע שזה לא יכול להתקיים, כולם הולכים הביתה, לעוד בחירות?
ומה יותר מרעיל את הזירה הציבורית מממשלה עם 36 שרים, פלוס 16 סגני שרים בעלות של מאות מיליונים בימים שבהם המדינה קורסת, העסקים נהרסים ומאות אלפים מאבדים את מקום העבודה שלהם? מה יותר מכוער מחוק נורבגי מדלג, שנועד להכניס לכנסת עשרות אנשים שאיש לא מכיר ולא בחר, רק כדי שיקבלו משכורות ממשלתיות מצוינות? חברי הכנסת הללו מתחתית הרשימות יבואו במקום השרים שיעברו לממשלה. כמה מהם כיהנו בכנסת רק כמה חודשים מקוטעים ועוד אין להם מושג מהי עבודה פרלמנטרית.
"עצם המחשבה שיכול לכהן בישראל ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום, מגוחכת בעיניי", אמר גנץ והיטיב את מבטו לפרומפטר. "לא יקום ולא יהיה". בום
"נתניהו לא רואה את האדם העובד ואת האישה העובדת", התלונן גנץ, וזו בדיוק הזעקה שהוא יכול להפנות היום אל עצמו, אחרי ההפקרות הציבורית שעליה חתם. "הוא לא רואה את המשפחות הנאנקות מיוקר המחיה ואת הצעירים שלא יכולים לקנות דירה".
"בעיניים כלות אני מביט היום על מנהיגות שעסוקה בעצמה. לא בכם, לא בנו", כך נאם גנץ בינואר. היום הציבור מביט בעיניים כלות בגנץ, שעסוק בעצמו ובמעון הרשמי הנוסף שהמדינה תעמיד לרשותו כראש הממשלה החלופי. ובאמת, מי היה צריך להכניס את הסעיף הזה להסכם, עם המילים המכובסות, על "סידורי דיור ראויים" ועל "כל התנאים הנלווים" וכו'.
בנאום המדובר מתלונן גנץ על בנימין נתניהו ש"המיר את ערכי היסוד של הממלכתיות הישראלית בגינונים של בית מלוכה צרפתי". ואכן, לא עברה שנה ורבע, פלוס כמה עשרות שעות בבלפור, וגנץ עצמו הפך לנתניהו, והיום הוא דורש לעצמו מעון שרד ומכריז על עצמו מלך, ממש כמו פיליפ החמישי בצרפת, שכונה "הגבוה".
"הממשלה שנקים תהיה ממשלה ממלכתית ולא מלכותית", הוסיף והבטיח מי שמקבל היום את "סידורי הדיור, משרד, וכל הנגזר מכך באופן ישיר ועקיף", לפי סעיף 4ה. "זו תהיה ממשלה ללא אדונים ומשרתים, ללא מתנות מגונות וללא ליצני חצר". יש מתנה מגונה יותר ממעון שרד מיותר בעלות גבוהה יותר מכל הסיגרים והשמפניות שקיבל נתניהו? ואיך אפשר לקרוא לגנץ, שלוקח וגם ממציא משרדים מיותרים לחברי הכנסת הטירונים שלו (תפוצות, מדע וחלל, נושאים אסטרטגיים, שוויון חברתי, מיעוטים) רק כדי שישבו על הכסף והשררה?
"כספי המדינה שייכים לאזרחיה, ולא לשכבה קטנה ומסואבת", הבטיח בני גנץ. "זו לא הדוגמה האישית שעלינו לתת לדור הצעיר המתבונן בנו". טוב, אין מה להוסיף.
הדגל שקופל
אבל זו עדיין לא הנקודה. חצי מדינה חיכתה לחלופה ראויה לנתניהו. במהלך השנים עלו וירדו מועמדים רבים. גנץ וגבי אשכנזי היו בראש הרשימה. החיזורים אחרי השניים היו אינסופיים. כל מהלך וולונטרי של גנץ מאז סיים את תפקידו כרמטכ"ל לפני חמש שנים וחצי סוקר בהרחבה. גם של אשכנזי. כל רמז על כניסה מיוחלת לפוליטיקה קיבל כותרות־ענק. ריאיון איתו נחשב הישג מדהים. עיתונאים בכירים הלכו איתו לשדות ולכרמים ושרטטו את דמות המנהיג האידיאלי, ישר הדרך, מי שנרתם להציל את המדינה שהולכת במסלול מסוכן של שחיתות ציבורית ואישית, עד לאובדן דמוקרטי מוחלט.
גנץ בנה את עולמו הפוליטי על היסודות הללו, והציג את עצמו כאנטיתזה לנתניהו. "ממשלה ערכית היא דוגמה ומופת לנו ולילדינו. כל חיי דיברתי אמת, שמרתי תמיד על ניקיון כפיים. איני חב דבר לאף אחד זולת לעמי", כך אמר בנאום המכונן שלו בינואר 2019. את שורות המחץ המשבחות הללו הוא הקדים כמובן לכותרת שזיכתה אותו בהכי הרבה תשואות ותגובות, והפכה מכאן ואילך לדגל שהתנוסס בראש הקמפיינים שלו. "עצם המחשבה שיכול לכהן בישראל ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום – מגוחכת בעיניי", אמר גנץ והיטיב את מבטו לפרומפטר. "לא יקום ולא יהיה". בום.
בהסכם הקואליציוני מיום שני בערב גנץ חותם במו ידיו על הקמת ממשלה שבראשה מכהן מי שהוגש נגדו כתב אישום. מעבר לזה, גנץ מבטיח שראש הממשלה הזה יוכל לכהן גם כראש ממשלה חלופי, אפילו אם יורשע בדין, ושאם בג"ץ יחליט כי הוא לא ראוי, הכנסת תפוזר ותלך לבחירות חדשות. לטובת הסידור המושחת הזה נתניהו וגנץ הולכים לשנות חוקי יסוד בכנסת, כי הרי לא יקום ולא יהיה מצב שבו נאשם בפלילים לא יוכל להיות כאן ראש ממשלה. מה פתאום, יש גבול.
אלה מנהיגיך ישראל. גונבי דעת ומוליכי שולל. הנביא ישעיה הגדיר היטב את טיבם ואת אופיים. ישראל אכן ראויה לממשלת אחדות. אלה הם בדיוק ימי המשבר שצריך את כולם, אבל את כולם, מימינה ועד לרשימה המשותפת, ממשלה שתילחם בקורונה ותתמודד עם הקשיים העצומים שגרם הנגיף. אבל לפנינו לא עומדת ממשלת חירום שכזו, אלא ממשלת כיבודים מנופחת, שקמה רק כדי להגן על נתניהו, שהוא, מתברר, האיש הכי חכם בשטח, אבל ממנו אין הרבה ציפיות. לפחות לא בתחומי האתיקה הציבורית.
