מגפת הקורונה העלתה על נס מחודש את חשיבות המחקר המדעי. יותר ממאה שנה חלפו מאז פרצה השפעת הספרדית, והבדלי היכולת בהתמודדות ניכרים. היקף המידע והמעקב אחרי התפשטות הקורונה הוא חסר תקדים, וכבר עתה, חודשים ספורים מפרוץ המגפה, נבדקים ברחבי העולם מאות סוגי טיפולים, מפתחים עשרות חיסונים ניסיוניים, והמאושפזים זוכים לטיפול מציל חיים שנחשב דמיוני רק לפני שנים ספורות. במלחמה בקורונה, המדע עומד בחזית.
המדע במאה ה־21 הוא עניין יקר מאוד. מורכבותו של המחקר הולכת וגדלה, ולכן מחקרים רבים נערכים בקבוצות גדולות ובמעבדות שעלויותיהן אדירות. מימון המדע הבסיסי – כלומר, מדע שמטרתו "להשיג ידע או הבנה חדשים ללא יישום או שימוש מסחרי מסוים ומיידי" (כהגדרות הקרן הלאומית למדע בארה"ב) – מגיע משני מקורות עיקריים. התעשייה, שבניגוד לדימוי מתעניינת מאוד במחקר טהור ומממנת אותו בהון רב; למשל, חברות תרופות בארה"ב מממנות מחקר בסיסי בכ־100 מיליארד שקל בשנה. והמממן העיקרי הנוסף הוא ממשלות.
בתוך עולם המימון הממשלתי למדע בולטת "מועצת המחקר האירופי" (ERC). מדובר, כהגדרתה, בספינת דגל של פרויקט המדע הגדול של האיחוד האירופי, "אופק 2020". המועצה היא מממנת המחקר המדעי הבסיסי הגדול באירופה; בכל שנה היא מחלקת יותר משני מיליארד אירו ל"מחקר האירופי באיכות הגבוהה ביותר… בכל שדות המחקר על בסיס מצוינות מדעית".
במונחי מימון ממשלתי, מדובר בגוף יוקרתי ועשיר, שעל כתפיו הוטלה המשימה להציב את האיחוד האירופי בחזית המדעית העולמית. כדברי המועצה: "בסופו של דבר, ה־ERC מכוון להפוך את בסיס המחקר האירופי למוכן יותר לענות לצורכי חברה מבוססת־ידע, ולספק לאירופה יכולות מחקר מתקדמות שיענו לאתגרים גלובליים".
עד כאן הקדמה ארוכה מהרגיל, כעת מתחילה הדרמה. באחד בינואר השנה מונה לנשיא מועצת המחקר האירופית פרופ' מאורו פררי. פררי הוא לא רק מומחה לננו־רפואה ולהנדסה ביו־רפואית, אלא גם, כפי שמעיד שמו, איטלקי במקור. אולי משום כך הוא שימש בתפקיד ברגישות מיוחדת להתפרצות הקורונה.
חזונו של פררי, כך הוא האמין, התאים מאוד לרצונה של המועצה ושל האיחוד להשתמש במדע כדי "לענות לאתגרים גלובליים". הרי מדובר במשבר עולמי ושעת חירום שכמותה לא ידע העולם עשרות שנים. מה מתאים יותר מגיוס תקציבי המחקר של ה־ERC כדי להפנות באופן מיידי את עולם המדע האירופי – על טובי חוקריו, המעבדות המתקדמות, ותקציבי המחקר – להתמודדות עם המגפה?
פררי אחוז הדאגה נרתם למשימה, שכנע גם את אורסולה פון דר־ליין, נשיאת הנציבות האירופית (הזרוע המבצעת של האיחוד), וכתב תוכנית חירום מדעית. אלא שהאיטלקי התמים נתקל מיד בשני קירות בלתי עבירים: הפוליטיקה הבירוקרטית של האיחוד, ומועצת המחקר עצמה, שבתוך פחות משלושה חודשים דרשה ממנו בתוקף להתפטר מתפקידו. ואמנם, בתחילת אפריל פרסם פררי המיואש מכתב התפטרות ופרש.
"איבדתי אמון במערכת", כותב פררי. "פעלתי כדי שמועצת המחקר האירופית תייסד תוכנית מיוחדת כדי להילחם בקורונה. האמנתי שהדבר מוצדק בשל הנטל הצפוי של מוות, סבל, שינוי חברתי והרס כלכלי, שפוגע במיוחד בחסרי המזל, החלשים ביותר בחברות העולם. חשבתי שבזמן כזה המדענים הטובים ביותר בעולם צריכים לקבל את המשאבים וההזדמנויות להילחם במגפה, בתרופות חדשות, חיסונים חדשים, כלי אבחון חדשים, גישות חדשות מבוססות מדע".
הסיבה המוצהרת לכך שחלומו האידילי של פררי, על עולם מדעי אירופי מתוקצב ומאוחד למאבק בקורונה, נדחה במועצת המחקר פה אחד, הייתה שתוכניתו מבוססת על תקצוב "מלמעלה למטה", בעוד שה־ERC פועל "מלמטה למעלה", כלומר, לא מכתיב תחום מחקר, אלא רק בוחן הצעות שמוגשות לו מטעם מדענים על סמך מצוינותן.
התפטרות פררי מוכיחה שהאיחוד האירופי הוא חדל אישים, אפילו בנושא לא שנוי במחלוקת ואוניברסלי במהותו, כמחקר לצורך התמודדות עם מגפה עולמית
פררי מכיר באיכות השיטה הזאת בשגרה ובהישגי ה־ERC. אלא ש"בפנטזיות האידיאליסטיות שלי, חשבתי שבזמנים כמו אלה, הטובים ביותר צריכים להרים את נשקיהם וללכת לחזית, לקווים הקדמיים, כדי להביס את האויב העז הזה. טענתי שאין זה הזמן לפיקוח המדעי לדאוג באופן מוגזם לדקויות של ההבחנות בין מחקר 'מלמעלה למטה' ל'מלמטה למעלה', או אם כל הסקטורים המדעיים ירוויחו באופן דומה מיוזמה רחבה בנושא הקורונה. כך שהייתי מאוכזב בעליל ומוטרד באופן עמוק", הוא כתב.
פקידי מועצת המחקר האירופית הגיבו להתפטרות במכתב חריף במיוחד, שרובו הכפשה אישית מצד פקידים שיכורי כוח. אבל לעצם העניין, הם הודו בפה מלא שהם מסרבים לבקש מהמדענים שהם מתקצבים להקדיש את מאמציהם בשעת חירום זו לקורונה, ובכך לנסות להציל חיים רבים ולקצר את משך המשבר הכלכלי העולמי.
מי כאן חיוני?
האיחוד האירופי ניצב לפני משבר קיומי. כפי שאמר לאחרונה נשיא צרפת עמנואל מקרון, "אנחנו ברגע האמת, שהוא להחליט אם האיחוד האירופי הוא פרויקט פוליטי או רק פרויקט שוק". ואמנם, במבחן האמיתי הראשון שזימנה ההיסטוריה לאיחוד, שבו ארה"ב לא יכולה לתפקד כבייביסיטר של אירופה, האיחוד נכשל כישלון חרוץ. כל מדינות האיחוד הפעילו מדיניות פרוטקציוניסטית, והוכיחו שהן מסרבות להגן על פרויקט "אירופה" לפני שהן מגינות על עצמן. הפנטזיות הכוזבות שעליהן מושתת האיחוד התנפצו.
התפטרותו של פררי מוכיחה שהמצב חמור אפילו יותר ממה שמקרון סבור. האיחוד הוא כישלון לא רק ברמה הפוליטית או הכלכלית; אפילו בנושא לא שנוי במחלוקת ואוניברסלי במהותו כמחקר מדעי לצורך התמודדות עם מגפה עולמית, הוא לגמרי חדל אישים. האירוניה מכה בעוז ברטוריקה האוניברסלית של האיחוד כאשר גם ברגעים מכריעים שכאלה, שבהם האנושות כולה נאבקת, הבירוקרטים בבריסל לא מסוגלים להתעלות מעל לפוליטיקה הקטנה שלהם והפורמליזם הריק של תקנוניהם, ולהעמיד את משאביהם לרשות הטוב הכללי.
אחד הנדבקים הראשונים בקורונה בבלגיה – שבה שוכנים מוסדות האיחוד האירופי – היה חבר בסוכנות ההגנה האירופית של האיחוד. הוא נכח בישיבות רבות־משתתפים והדביק כמה מחבריו למנגנון הבירוקרטי. בתגובה עצר האיחוד האירופי את הישיבות, ועובדים לא נחוצים הונחו להישאר בבית. השאלה מי נחוץ בתפקידו ומי יכול להישאר בבית היא כמובן עניין של השקפה; לאור הכישלון הפוליטי, הכלכלי והמדעי של האיחוד בזמן משבר הקורונה, בהחלט ייתכן שאירופה תסיק שמוטב שכל אנשי האיחוד יישארו בביתם.
