הסעיף המשמעותי ביותר בהסכם הקואליציוני שנחתם השבוע בין הליכוד לכחול לבן הוא 3ג. הוא קובע כי הואיל ופני הצדדים לממשלת חירום, "בתקופת החירום לא תבוצע, לא תידון ולא תקודם כל חקיקה שאינה קשורה להתמודדות עם משבר הקורונה". תרגום יונתן: שני המחנות נועלים, מרתקים ומסנדלים זה את זה בכל הקשור לאסטרטגיה, חזון, חשיבה לטוח ארוך וגיבוש מדיניות ציבורית.
אלה נישואי כורח נטולי אהבה. הורתם ולידתם בשידוך שנכפה על ידי המשפחה האזרחית המורחבת, למורת רוחם של שושבינים כעוסים. בני הזוג המובלים אל החופה הפוליטית מזכירים יותר אסירים בכתום הנלקחים מהזינזנה אל אולם הדיונים. רגליהם כושלות, גוום שחוח, מבטם מזוגג, אבל הם ממשיך לדדות כי אין ברירה. זו תהיה ממשלת סטטוס־קוו וקיפאון, ואפילו תאריך הגירושין נקבע מראש. הציבור לא נלהב, בלשון המעטה. שק ואפר הוצעו לרבים בגלקסיית הטוויטר, צום ובכי ומספד עלו מאוהלי שני המחנות.
ובכל זאת, סעיף 3ג מבטא הכרה פשוטה: הממשלה הזאת לא נועדה להגשים פנטזיות אלא למנוע קטסטרופות. היא לא תהיה ממשלת החלומות של הימין ולא ממשלת המשאלות של השמאל. גם גוש הימין וגם גוש השמאל נכנסים אליה והרבה פחות מחצי תאוותם בידם, אבל הממשלה הזאת חיונית לעם ישראל.
שני הצדדים משלמים במזומן ובתעריף גבוה. הימין בלע צפרדעים גדולות כמו מינוי ניסנקורן לשר המשפטים. בתחילת השבוע צפה עם ישראל במופע המחריד של מזכ"לית הסתדרות המורים, שבשעת משבר לאומי הצהירה כי "המורים לא ייתנו אפילו יום עבודה אחד בחופש הגדול". בממשלה החדשה ישב בצלאח א־דין איש ההסתדרות והוועדים הכוחניים. החלב ישמור על החתול. שני השרים האפקטיביים ביותר במשבר הקורונה – בנט וסמוטריץ' – יידחקו לשולי העשייה או יגלו לאופוזיציה. גם השמאל משלם בהסכמה לתוכנית השלום האמריקנית, בוויתור על חלום עקירת היישובים וההתנחלויות, ובהתפכחות מהחלום למנות אוהדי מרצ לבית המשפט העליון.
אבל עם ישראל יקבל ממשלה שתטפל בעצמאים כבעל דוכן הפלאפל יובל כרמי, שריגש אומה שלמה כשסיפר בדמעות שהוא לא מצליח לסגור את החודש. זה מה שחשוב באמת כרגע. ראוי לברך את נתניהו וגנץ שהצליחו להרים עיניים מעבר למסך העשן ולראות את מדינת ישראל.
הבית השלישי
ומכאן להסכם הקואליציוני ולסיכוייו לצלוח את בג"ץ. אחד מפסקי הדין המרתקים בהיסטוריה של בית המשפט העליון ניתן לפני כשלושים שנה. העתירה שהוגשה לבג"ץ בתקופת "התרגיל המסריח", תקפה הסכם שחתם הליכוד עם יצחק מודעי על תמיכה פוליטית מול מחיקת חובות. פסק הדין חושף מאבק טיטאנים שהתנהל בין שני בני הפלוגתא הגדולים אהרן ברק ומנחם אלון, בשאלה אם ראוי שבג"ץ יתערב בהסכמים קואליציוניים. שתי מחלוקות נתגלעו בין השופטים: הראשונה, פרוצדורלית, נסובה על חוק יסודות המשפט הקובע שבמקרה של לקונה בחוק על השופט לפנות למשפט העברי. אלון טען שהואיל ומעמדם של הסכמים קואליציוניים איננו מוסדר בחוק, יש לחפש את המענה בהלכה. ברק רתח מזעם. מבחינתו גם אם החוק שותק זו לא לקונה, אלא הזדמנות קלאסית לחקיקה שיפוטית.
המחלוקת השנייה ירדה לגופו של עניין. "אין בידי בית המשפט קני מידה משפטיים לבדיקת סבירותם של הסכמים פוליטיים", הזהיר אלון את חבריו. "אין זה מתפקידו ואין זה ביכולתו של בית המשפט לקבוע סבירותה של התחייבות פוליטית. כל בדיקה מעין זו יש בה משום פוליטיזציה מובהקת של מערכת השיפוט". אם פוליטיקאי סרח והפר הבטחות, הציע השופט, תנו לציבור להעניש אותו בקלפי.
ההסכם מבטל את הניתוק ששרר עד היום בין החלטות בג"ץ לתוצאותיהן. כעת השופטים יֵדעו שהתערבותם תפרק ממשלה בשעת משבר ותצית זעם ציבורי
ברק לא הסכים לוותר על שליטת השופטים במערכת הפוליטית. "ההסכם הפוליטי שפיט", קבע, "וקיימים לגביו דין ודיין; הדין הוא המשפט הציבורי והדיין הוא בג"ץ". ברק השתמש בעילה החביבה עליו – סבירות: "ההגינות מחייבת כי הסכמים יש לכבד. אם כריתת חוזה היא פעולה סבירה, הרי גם כיבודו של ההסכם הינו התנהגות סבירה, וממילא הפרתו של ההסכם הינה פעולה בלתי סבירה". ברק גייס רוב לטובתו, ובית המשפט קבע שהסכמים קואליציוניים כפופים לביקורת שיפוטית ועלולים להיפסל אם השופטים יחשבו שהם לא חוקיים או נוגדים את תקנת הציבור.
בחזרה אלינו, השאלה היא אם בג"ץ ייעתר לטוענים שההסכם שנחתם השבוע נוגד את שלום הציבור. הסעיפים שמעירים את חמתו של השמאל הם המינוי הצפוי של צביקה האוזר לנציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים (בניגוד לאוביטר מבג"ץ 'אבירם' משנת 2017); ביטול הלכת דרעי־פנחסי באמצעות שינוי חוק יסוד הממשלה, כך שיאפשר לנתניהו לכהן בממשלה גם לאחר הרוטציה; והתיקון לחוק הנורווגי שנועד לאפשר לשרים מכחול לבן להתפטר בלי שהמהלך יכניס במקומם ח"כים של יש עתיד.
אלא שבג"ץ נקלע פה למלכוד. ההסכם שנחתם כולל סעיף מתוחכם שגם עוקף את בית המשפט וגם מסנדל אותו בו זמנית. אם בג"ץ יחיל את הלכת דרעי־פנחסי על נתניהו וימנע ממנו להקים ממשלה תחת כתב אישום או לכהן כמ"מ בתקופת הרוטציה, יחול סעיף 8 הקובע שאם "תתהווה מניעה למינוי ראש הממשלה בנימין נתניהו או בני גנץ לתפקיד ראש הממשלה", הצדדים לא יציעו מועמד חלופי ו"יפעלו במשותף להביא את הכנסת לפיזור".
הסעיף הזה מבטל את מנגנון ה"גרמא" שממנו נהנה בג"ץ, שניתק בין החלטותיו לתוצאותיהן בזירה הפוליטית. כך למשל, בחוק הגיוס השופטים החליטו מה שהחליטו, המערכת הפוליטית נקלעה לסחרור, אבל השופטים לא נתפסו כאחראים. במצב החדש, לעומת זאת, התערבות של בג"ץ בהסכם תוביל מיידית לבחירות רביעיות. השופטים יֵדעו היטב שהתערבותם עלולה לפרק ממשלה בשעת משבר מהחמורות בתולדות המדינה, ושהזעם הציבורי יאיים על מעמדו של בית המשפט באופן חסר תקדים.
עוד כולל ההסכם סעיפים חכמים משני הצדדים. נתניהו יוכל להתפטר לפני תום השנה וחצי ולהשלים את כהונתו בסוף ימי הממשלה, כך שיגיע לבחירות כראש ממשלה בפועל. מצד גנץ נקבע שאם נתניהו יפזר את הכנסת בסוף הקדנציה שלו, גנץ ימונה מיידית לראש ממשלת המעבר.
לאלה נוסף סעיף שאיננו מציף שאלות משפטיות אולם הוא מקומם במיוחד. הכוונה לסעיף 4ה העוסק בזכאותו של נתניהו למעון ממלכתי ואבטחה בקדנציה של גנץ. מאכזב שהאיש שמחזיק בבעלותו בית מפואר בקיסריה ודירה מהודרת ברחביה, ושדפוסי התנהלות משפחתו במעון בבלפור הגיעה פעם אחר פעם לדיונים מביכים בבתי המשפט, מפיל בימי הקורונה על הקופה הציבורית עול כבד נוסף בדמות הוצאות מיותרות למעון ממלכתי שלישי. אבל האמת היא שהסעיף הזה לא הפתיע אף אחד. לטוב ולמוטב, זהו נתניהו.
