משבר הקורונה העולמי הנחית על ירוקי העולם באשר הם מכה לא פשוטה. תנועת המטוסים אמנם ירדה דרמטית ואיתה גם זיהום האוויר, אבל לכולם ברור שזו הפוגה זמנית שתתחדש במלוא עוזה רגע אחרי מיגור הנגיף, או אז נראה תנועת מטוטלת חזקה לכיוון השני ומטוסים ימלאו שוב את השמיים. בנוסף, ההערכות מדברות על חזרה להרגלים ישנים כמו נסיעה ברכבים פרטיים במקום תחבורה ציבורית או שימוש מוגבר בכלים חד־פעמיים – לאנושות דחוף יותר לא למות כרגע במגפה, ויש לה הרבה פחות קשב לתחזיות אפוקליפטיות עתידיות, אמורפיות ובמקרים רבים לא מבוססות מדעית על גורל הכדור.
באווירה העגומה הזאת צוין ביום רביעי השבוע "יום כדור הארץ". זה היה אמור להיות אירוע חגיגי במיוחד כי 2020 היא שנת היובל ליוזמה, אבל הקורונה טרפה את הקלפים הירוקים. אלא שאת המכה האמיתית קיבלו אנשי איכות הסביבה באותו יום ביוטיוב. הבמאי האמריקני מייקל מור פרסם בחינם באינטרנט את סרטו החדש Planet of the Humans, הקורע לגזרים את אחת האג'נדות הירוקות המרכזיות ביותר – "אנרגיה מתחדשת". האסון הגדול ביותר שהאדם מחולל לכדור הארץ לטענת אנשי איכות הסביבה הוא השימוש הגובר בדלקים מאובנים, כלומר אנרגיה שמופקת ממקורות טבעיים מתכלים – פחם, נפט וגז. הפתרון לדבריהם הוא מעבר ל"אנרגיה מתחדשת", אנרגיה שמופקת ממקורות בלתי מתכלים, כמו רוח, שמש, מים, פסולת ואפילו צואת חיות.
מיליארדי דולרים רבים מושקעים ברחבי העולם בחזון האנרגיה המתחדשת. צמד המילים הזה הפך כמעט לחזות הכול במאבק הירוק הגלובלי, ופוליטיקאים מהשמאל במערב יודעים שעליהם לשלב בנאומיהם את הביטוי כדי לקבל את תמיכתם של פרוגרסיבים ליברלים, שהפכו את העניין לדת.
שותפו של מייקל מור ליצירת הסרט, ג'ף גיבס, הוא אקטיביסט ירוק ושמאלן למהדרין. דווקא לכן הסרט הזה הוא פצצת מצרר בליבו של המאבק הירוק. במשך כשעתיים גיבס ומור לוקחים את טרנד האנרגיה המתחדשת וכותשים אותו עד שלא נותר ממנו זכר. מתברר שזהו בלוף אחד גדול, אחיזת עיניים בקנה מידה אפי, תרמית המאה. בסצנה אחת מבקרים יוצרי הסרט בפסטיבל ירוק שמתנאה בהפעלת כל מערכת החשמל שלו באמצעות אנרגיה סולארית. אלא שאז מתחיל לרדת גשם, והם מבחינים בהתרחשות מאחורי הקלעים: למרבה המבוכה מתגלה כי מארגני הפסטיבל חיברו מהר מאוד את החשמל לגנרטור דיזל מזהם, כי הלוחות הסולאריים לא הצליחו לספק ולו קמצוץ מהחשמל הנדרש.
בסצנה אחרת הם חושפים כמה אנרגיית דלקים מאובנים משמשת כדי לייצר לוחות סולאריים, שבעצמם מחזיקים מעמד רק עשר שנים ואז הופכים לגורם מזהם בזכות עצמו. לקינוח הם מביאים את נביא התנועה הירוקה וחתן פרס נובל לשלום על מאמציו בנושא, סגן נשיא ארה"ב לשעבר אל גור. האיש הירוק תמיד, מתברר, הרוויח עשרות מיליוני דולרים בעסקת ענק עם תחנת הטלוויזיה אל־ג'זירה, ששייכת לקטאר – המדינה המזהמת ביותר בעולם ביחס למספר האנשים שחיים בה. "אני מבין את הביקורת", גור עונה באלגנטיות לשאלות העיתונאים בסרט, ואז ממשיך לצחוק כל הדרך אל הבנק.
בקנה מידה קטן הרבה יותר, גם השמאל הישראלי נחשף השבוע במערומיו. עפר שלח, מראשי יש עתיד, פרסם פוסט מדהים בעמוד הפייסבוק שלו, ובו הודה בריש גלי כי ידע בשנה האחרונה שבני גנץ וגבי אשכנזי אינם מתאימים להנהגת המדינה, ובכל זאת היה בין הפוליטיקאים המרכזיים שניסו להביאם לשם. הכול בשם הגשמת חזון הנביאים המכונה "רק לא ביבי". שלח תיאר את שני הרמטכ"לים לשעבר כזגזגנים בנושאים אידיאולוגיים מהותיים, כחסרי מעש וכחסרי יכולת להוביל מהלכים ציבוריים, עד שאין אפשרות לא לשאול אותו: "ואללה, ואת זה אתה מספר לנו רק עכשיו?"
גם ראש מפלגתו יאיר לפיד התנצל השבוע בפני קהל הבוחרים על שקרא להם שלוש פעמים להצביע לגנץ לראשות הממשלה. בלוף השמאל הישראלי התפורר באופן מביש כי לשקר אין רגליים. כי שלח ולפיד ידעו היטב שבמדינת ישראל יש רוב מוצק לימין, ולמרות זאת ניסו לעקוף אותו בשטיקים וטריקים דוגמת חיבור מפלגתם לאנשי ימין כמו יועז הנדל וצבי האוזר, שיביאו קולות מ"הימין הרך". ואז, אחרי הבחירות, הם נורא כעסו לגלות שאנשי הימין האלה מתנהגים כמו אנשי ימין, שלגנץ אין שום אפשרות להקים ממשלת שמאל, ושהתוצאה היא ממשלת אחדות מחויבת המציאות.
אין מה לעשות, לעולם תמיד יש דרך להראות שבלופים אינם מחזיקים מעמד. השמאל העולמי לומד את זה דרך הסרט של מייקל מור, והשמאל הישראלי לומד את זה בממשלת נתניהו החמישית. זה לא שלשמאל אין רעיונות טובים לפעמים, או מטרות ראויות שצריכות להישמע במרחב הציבורי. אבל במקום להביט במציאות נכוחה ולהסיק ממנה מסקנות, האנשים הללו – שמחזיקים מעצמם שכלתנים הפועלים לפי עובדות ולא לפי אמונות – נופלים שוב ושוב לבורות רגשיים חסרי בסיס. האם שמאלנים ילמדו משהו משתי הפארסות הללו? ספק גדול. אבל מי יודע, אולי יש למה לצפות לקראת חגיגות יום כדור הארץ המאה.
