קשה להסביר לילדים מה הם שכול ואובדן, דווקא הפרק המיוחד של התוכנית "סליחה על השאלה" עם יתומי צה"ל מתמודד עם האתגר בצורה מרשימה. לתוכנית הגיעו קבוצת ילדים סופר אינטליגנטית וכנה עד דמעות. הפרק מאפשר לנו להציץ על ההתמודדות שלהם דרך צוהר חף ממניירות טקסיות או ממשפטי גבורה חבוטים. הפרק שודר היום (א'), לקראת יום הזיכרון, בשעה 14:00 בכאן חינוכית.
הילדים, שגילם הממוצע הוא בר מצווה, חגגו ללא אבי המשפחה, שנפל במערכות ישראל או כתוצאה מנסיבות טרגיות אחרות בעת היותו בשירות קבע. חלקם לא זכו בכלל להכיר את אבא שלהם, הם היו צעירים מידי. הם זוכרים ממנו בדל חיוך, מסתמכים על סיפורי האחים הגדולים, דולים פניני זיכרון מדמות שכבר לא יזכו לייצר עמה זיכרונות חדשים.
הילדים מדברים בפתיחות, ובין השאר, מודים שהם משתעממים בטקסי הזיכרון השנתיים, שהם מרגישים שמרחמים עליהם ונזהרים לידם, בשעה שהם היו רוצים שאנשים יתייחסו אליהם כאחד האדם. הם מנתחים את המילה גיבור, את הפער בין תוארי הכבוד לריק ולחוסר. מגייסים למשימה הומור שחור ומספרים על הרגעים שהאובדן מכה בהם ועל אמא שנותרה ומנסה למלא בעבורם את שני התפקידים.
אין דבר יותר נורא מילד שאיבד הורה, ילד שסובל ולא תמיד מבין עד הסוף איך ומה קרה ובכול זאת יש משהו בתכנית הזו שמצליח לתווך את החיים בצל השכול לקהל. בחיתוכי הצילומים הקליפיים, במשפטים העמוקים שאומרים הילדים הללו ובאמרות הכנף שלהם מסתתר הרבה עצב אבל גם בחירה עמוקה ועולצת בחיים. התוצר המתקבל הוא לא תכנית מדכאת, אלא תכנית שהיא בבחינת באנו לחזק ויצאנו מחוזקים. אני בטוחה שלו האבות של הילדים הללו היו רואים כיצד הם מדברים, כמה הם רגישים ונבונים ואיזה עולם שלם הם מצליחים לבנות לעצמם בעצמם, הם היו מאוד גאים בהם.
סדרת הדוקו-ריאליטי למבוגרים: "סליחה על השאלה" שמשודרת בכאן 11 מבוססת על הפורמט האוסטרלי הפשוט והגאוני: "You Can't Ask That" שמעמת קבוצות שונות באוכלוסייה עם השאלות שהכי לא פוליטיקלי קורקט לשאול אותן. מדובר בפורמט שתפור על הישראליות המרובדת והמגוונת, ואכן רבים התחברו לתכנית והיא אף זכתה בשנת 2018 בפרסי האקדמיה לטלוויזיה.
לאורך העונות, כבר אירחו בה קבוצות מקבוצות שונות: אנשים עם עודף משקל, חולים במחלה סופנית, פליטים, מאומצים ועוד. הכול בתפאורה מינימלית וקומפקטית מה שמראה שלא צריך לנעול אנשים בווילה מפונפנת או לשלוח אותם לאיים האבודים כדי ליצור דרמה. הסדרה הזו מצליחה להיות פרובוקטיבית, אך לא צהובה.
בעונה המיוחדת שעלתה החודש לילדים ב"כאן חינוכית" הפורמט עוזר לפרק את הילדות למרכיביה הבסיסיים והכנים. העונה כבר אירחה אחים לבעלי צרכים מיוחדים, חירשים וכבדי שמיעה ובעלי הפרעות קשב וריכוז. "'סליחה על השאלה' מייצרת הזדהות ומעודדת סובלנות לאחר, לכן הוחלט בעונה החדשה לתת ביטוי גם לילדים המרגישים שונים בסביבתם", אמרו ב"כאן" עם השקת העונה לילדים. "השאלות קיבלו מענה כן ולעיתים אף תמים והתשובות קוראות תיגר על דעות קדומות, אפליה ותפיסות סטריאוטיפיות".
ילדים הם מלכתחילה אוכלוסייה יותר דוגרית מהמבוגרים והפרק על יתומי מערכות הביטחון כבר תופס את הילדים הללו בדרך להיות מבוגרים בעצמם. ככזה, הוא מסייע להם לעבד את הרגשות שלהם, בדרך לבגרות. גם הצופה עובר משהו במהלך התוכנית, לתת לילד שהשכול לא היכה במשפחתו לצפות בתוכנית ילמד אותו לגשת לנושא, הצופה הצעיר יבין שמי שאיבד הורה בנסיבות טרגיות רוצה להמשיך בחייו, לא רוצה שיבחרו לידו מילים, שלא יהססו לשאול אותו שאלות, אפילו חסרות טאקט, כי הנה, הוא מוכן לענות עליהן בטלוויזיה, מול כל המדינה, אז בטח שיענה עליהן גם אם יישאל על ידי חבר טוב. כך ילדים יוכלו לפרק את הנושא הנפיץ ולגרש את הפיל מהחדר, כך תתאפשר חברות ותתאפשר ילדות.
פרק מיוחד ליום הזיכרון – "סליחה על השאלה ילדים לחללי צה"ל", היום (יום א') בשעה 14:00, "כאן חינוכית".
