התשוקה למצוא היגיון מסדר אחד לכל הדברים, ודאות ויציבות, נטועה עמוק בנפש האדם. מאז ומעולם ייחלו בני האדם להיגיון שיחסן אותם מפני הטעויות האורבות בנפתולי החיים ומפני המבחנים שהם מעמידים בפניהם. האדם מחפש תמיד אחר אותו גורם עליון, או העיקרון הנכון, שינחה אותו כיצד לחיות את חייו.
אולם ההיסטוריה מלמדת אותנו שבמציאות מורכבת, גם מומחים פורצי דרך ואף חתני פרס נובל מפספסים בעקביות תחזיות. אנו מכירים את זה גם בשוק ההון. אנליסטים מדופלמים מפספסים בעקביות במשך עשרות שנים תחזיות לגבי מחירי מניות וסחורות עתידיים.
מחקרים שערך הפסיכולוג פיליפ טטלוק הראו, שאנשים שמתפרנסים ממתן תחזיות – מומחים שמופיעים בתקשורת, מצוטטים בעיתונים, מייעצים לממשלות ועסקים ומשתתפים בדיוני שולחנות עגולים – אינם טובים בזה יותר משאר הציבור. כשהם טועים, הם לעתים נדירות נוטלים אחריות או מודים בטעותם. הם ינפקו שלל תירוצים כמו שגיאה בתזמון, או קרות אירוע בלתי צפוי. רפרטואר התירוצים של המומחים אינו שונה מהצידוקים שכולנו מוצאים לאחר מעשה של מתן תחזיות שגויות, והם אינם נוטים יותר מאיתנו לתקן את אמונתם ביחס לדרך בה העולם עובד, או צריך לעבוד, רק עקב טעות שעשו.
המסקנה של טטלוק מפתיעה – רמת הדיוק של תחזיות המומחים עומדת ביחס הפוך לביטחונם העצמי, פרסומם, ובנקודה מסוימת, עומק הידע שלהם. האדם הפשוט שעוקב אחרי ענייני השעה בעיתונות ובחדשות יכול לנחש את העתיד באותה מידת דיוק של המומחים אותם התקשורת מצטטת.
מתברר כי "מערכת המומחים" החברתית מהווה כשל שוק – היא מתגמלת שיפוטיות רעה (מומחים מקצועיים שמתפרנסים מכך) על פני טובה (השיפוטיות שלנו אינה עולה כסף). סוקרטס טבע את המימרה המפורסמת: "יודע אני שאין אני יודע, אך יש אנשים שאף דבר זה אינו ידוע להם". הוא הוציא את האתונאים משאננותם וגרם להם להטיל ספק בכל הנחותיהם הבסיסיות ביחס לחיים הטובים. ספק אם כיום קריטריון זה מהווה תו תקן למומחה.
ג'ורג' אורוול, עת שימש כפרשן בעיתונות במלחה"ע השניה, הרשה לעצמו נימה סוקרטית ביחס לפ"רשנים צבאיים מומחים" בזמן המלחמה: "לא שגיתי ברמה כזו כמו המומחים הצבאיים. אותם מומחים שאמרו לנו ב-1939 שקו מז'ינו הוא בלתי חדיר וההסכם בין רוסיה לגרמניה יסיים את התרחבות היטלר מזרחה; בתחילת 1940 הם אמרו לנו שגרמניה תפלוש לאנגליה בקרוב; באמצע 1941 שהצבא האדום יתמוטט תוך 6 חודשים; בדצמבר 1941 שיפן תתמוטט תוך 90 יום; ב 1942 שמצריים אבודה וכיוצ"ב, ללא סוף". "ועכשיו, היכן הם כל המומחים הללו? עדיין בעבודה מושכים משכורות שמנות. במקום ספינות קרב בלתי ניתנות להטבעה יש לנו מומחים צבאיים כאלה".
תחזית עתיד היא מאתגרת. במיוחד כשתחזיות עתיד ליניאריות על בסיס העבר מתנגשת חזיתית עם מצבים מורכבים. "תיאוריית המורכבות" טוענת שבעולם לא-ליניארי, אי אפשר לחזות את העתיד במדויק. כך למשל במלחמה, עקב ריבוי גורמים בעבודה – לרבות תחושות כמו פחד ורוע לב, האירועים נוטים להתבדר לכל הכיוונים. המקסימום שניתן לעשות הוא כנראה להפעיל אינטואיציה על ניסיון בקרב ולימוד קפדני של ההיסטוריה (ע"ע נאסים טאלב ואדוארד לוטווק).
הפילוסוף וההיסטוריון ישעיהו ברלין עמד על ההבחנות האנושיות המאפיינות את בני האדם "כשועלים וקיפודים". הקיפוד יותר משכנע. השועל יותר אפקטיבי. לקיפוד יש תאוריה על העולם. תאוריית על המסבירה את כל מורכבות העולם. השועל לעומתו מכיר ומודה במסובכות הרבה יותר גדולה. הוא מאמין בהרבה דברים שלא ניתן לכנס אותם לכדי הגיון על אחד. לכן הוא נשמע כמי שמסבך יותר מדי את העניינים ולא מסוגלים לספק סיפור קוהרנטי. אך במצבים סבוכים השועל מתפקד טוב יותר.
במציאות הקורונה המורכבת אנו זקוקים ל"חשיבה שועלית". "מומחים הם מומחים למה שהיה לא למה שיהיה" קבע בן גוריון ביחס לקביעות מומחים שהפרחת הנגב בלתי אפשרית. באמירה זו גלומה מורשתו של המדינאי הגדול: אין דבר העומד בפני הרצון והאמונה.
