מסתבר שאחת מתופעות הלוואי של הקורונה היא נצלנות. בעלי עסקים קטנים וגדולים החלו לחזור לשגרה ולפקוד את מקומות העבודה שנעזבו לפני שבועות רבים. הם חוזרים מודאגים, מקווים ומפוחדים וגם שמחים ומתרגשים. הימים בהם העסק שלהם היה מושבת היו ימים קשים מאוד עבורם. כולם יודעים שייקח זמן עד שיוכלו לעמוד שוב על הרגליים, אם בכלל. אבל הדרך היחידה לעשות את זה היא לחזור לפעילות.
200 רשתות גדולות (פוקס, קסטרו, גולף ועוד) החליטו שלא לחזור לפעילות עד שיקבלו סיוע גדול יותר ממה שהמדינה התחייבה לתת עד עכשיו. ברגע הראשון זה נשמע לי כמו מחאה צודקת: ליבי עם כל בעלי העסקים, קטנים כגדולים. אבל היום הבנתי שהשביתה הזו היא מהלך כוחני ונצלני. איך הבנתי? ראיתי את נציג הרשתות רונן נמני, הבעלים של רשת קפה-קפה, מתראיין לעודד בן עמי. ובכוונה אני כותבת ראיתי ולא שמעתי, כי כמה שהתאמצתי לא שמעתי שום טיעון הגיוני למהלך הזה.
באולפן ליד נמני ישב ערן יעקב, ראש רשות המיסים. מי היה מאמין שיגיע היום ובו אצדד בפקיד מדינה – ועוד מרשות המיסים – ולא באזרח הפשוט. נמני צעק והרים ידיים, יעקב דיבר במתינות ונחת. נמני טען שהמדינה הפקירה את ענף המסעדנות ויעקב הסכים איתו שצריך לעשות יותר למען הענף, אבל הסביר שצריך לעזור לכולם ופירט את המענקים והסיוע שניתן לעסקים. תוך כדי הדיון חשף נמני שהסניפים שלו נמצאים בזכיינות – משהו שכנראה הוא שכח לומר בפגישה האישית שהייתה לו עם ראש הממשלה ועם יעקב בשבוע שעבר. כי ברגע שיעקב שמע שמדובר בזכיינים, הוא הסביר שכל אחד מהם יכול לקבל סיוע כעסק קטן וכך נפטרת הבעיה.
אבל את נמני זה לא שכנע. הוא חזר ואמר שזה לא יפתור שום דבר. האם יכול להיות שהוא דואג לכיס הפרטי שלו על חשבון כיסיהם של 20 אלף העובדים ברשת? אם ארומה החלה לחזור לפעילות ופתחה 60 סניפים ראשונים, אין שום סיבה שקפה-קפה לא תוכל לעשות את אותו הדבר. ואם הבעיה היא ספציפית בעולם המסעדנות כמו שאמרת למה יש כל כך הרבה רשתות בגדים ברשימת השובתים? יכול להיות שהחלטתם יחד להפעיל לחץ על הציבור כדי להזיז את הממשלה? הציבור לא כזה רדוד ומטומטם ובטח שלא ערל לב. את הבגדים והקפה אנחנו יכולים לקנות בכל מקום אחר.
אז מר נמני: עשית רעש, פגשת את ראש הממשלה באופן אישי, כל העיתונים ראיינו אותך וקיבלת זמן מסך. עכשיו תואיל בטובך למצוא סולם לרדת מהעץ. כי אם יש משהו שהקורונה הזו לימדה אותנו, זה שמישהו אחד יכול לגרום להרבה חולי – ואכפתיות לאחר היא המוצא היחיד.
