זה עתה חלפו שלוש שנים מאז שמוסלמי קיצוני נכנס לסופרמרקט כשר בפריז ורצח ארבעה יהודים. בשעתו קיווינו שדי יהיה בהלם שחוללה ההתקפה, שהגיעה בעקבות התקפות רבות אחרות שכוונו כלפי יהודים בצרפת (כולל הרצח המזעזע של רב ושלושה ילדים בבית ספר יהודי בטולוז), כדי ליצור נקודת מפנה במודעות של צרפת לבעיית האנטישמיות. וכך אכן היה.
הרציחות בפריז היו הפעם השלישית בארבע שנים שמוסלמים קיצונים צרפתים הוציאו לפועל מתקפות טרור קטלניות על מוסדות יהודיים. בשנת 2012, מוחמד מראח ירה בשלושה ילדים וברב בבית ספר יהודי בטולוז. ב-2014, מהדי נמוש, אזרח צרפתי, רצח ארבעה אנשים כאשר פתח באש במוזיאון היהודי בבריסל, כ-80 ק"מ בלבד מהגבול הפתוח בין צרפת לבלגיה.
מאז ועד היום ננקטו צעדים שונים. האבטחה במוסדות יהודיים תוגברה ומנהיגים פוליטיים בממשלה נכונים יותר מתמיד להרים את קולם נגד האנטישמיות, כשזו זוקפת את ראשה המכוער. המשטרה פעילה במעקב והגנה אחר מוסדות הקהילה היהודית ובמקרים רבים מאבטחת אותם 24 שעות ביממה. אלא שלא די בכך; יש לעשות הרבה יותר כדי לשמור על הביטחון והבטיחות של הקהילה היהודית בצרפת ולהבטיח עתיד תוסס ליהודים באירופה.
צרפת צעדה דרך ארוכה בכל האמור בהכרה בבעיה. גל האנטישמיות בצרפת, שהחל בשנת 2000, נחשב בזמנו בקרב דעת הקהל וממשלת צרפת ל'ייבוא' מקומי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מה שאפשר להתנער מאחריות לעניין.
רק סדרה נוספת של מתקפות חוזרות, לצד מקרה החטיפה והרצח של אילן חלימי בידי כנופיה בריונית של טרוריסטים מוסלמים, הביאה לכך שצרפת הייתה נכונה להכיר באופן מלא יותר בבעיה. חלימי היה על הכוונת משום שחוטפיו האמינו שמכיוון שמדובר ביהודי, הרי שמשפחתו בעלת אמצעים ותהיה מסוגלת לשלם כופר. כאשר גילו כי הכספים לא ישולמו כפי שציפו, הם עינו אותו והותירו את גופתו בחורשה מחוץ לפריז.
מוקדם יותר החודש, ילד בן שמונה הוכה בסרסל (פרבר צפוני של פריז) ע"י קבוצת מתבגרים, שסימנו אותו מכיוון שחבש כיפה. היה מעודד לשמוע אישי ציבור צרפתים רבים שגינו את האירוע בתוקף. נשיא צרפת עמנואל מקרון הגיב באופן מידי וציין שכל מתקפה על אזרח מהווה מתקפה על הרפובליקה כולה. שר הפנים פרסם הצהרה שגינתה את ההתקפה "באופן החריף ביותר".
אלא שמתקפה זו לא התרחשה בתוך וואקום; זהו הביטוי העדכני ביותר לדפוס אלים ומטריד, המופנה כלפי הקהילה היהודית בצרפת בשנה האחרונה. כמו כן, מדובר על חלק ממגמה של התגברות המתקפות האנטישמיות, לצד צורות מעודנות יותר של הפליה, ברחבי יבשת אירופה כולה.
מגמה זו היא זדונית במיוחד, משום שהיא מגיעה מכל הכיוונים: מן הצד הימני של המפה הפוליטית בצורת אנטישמיות קלאסית, מצד שמאל במסווה של ביקורת כלפי ישראל, ומצד קיצונים מוסלמים שלעתים תכופות מדיי מסמנים את היהודים כיעד.
החדשות הטובות הן שממשלות אירופיות רבות הבחינו בכתובת שעל הקיר. לפני שבועיים, היה לי הכבוד להיפגש עם חברים בקהילות היהודיות של רומא, בריסל ופריז, וכן עם נציגים רשמיים של הנציבות האירופית והפרלמנט האירופי. בנוסף, השתתפתי בכנס בין-ממשלתי בנושא האנטישמיות שהתקיים ברומא ויוצגו בו ממשלות אירופיות רבות – כאשר כל אחת מהן הכירה בבירור בחומרת הבעיה והביעה את מחויבותה לפעול בנדון.
סיפורים דומים נשמעו מכל עבר. כולם צלצלו בפעמוני האזהרה. תחושת חוסר הביטחון שהביעו חלק מן הנוכחים הייתה, אם להודות על האמת, מייאשת. באותו עיתוי ממש, פורסמו נתונים חדשים שהצביעו על עלייה ניכרת בתקריות אנטישמיות בצרפת ובבריטניה ב-2017. ה-CST, ארגון האח שלנו בבריטניה, הצביע על כך שמדובר בנתונים גבוהים בקנה מידה היסטורי.
שמענו סיפורים מזעזעים שהעלו תהיות בדבר עתידם של יהודים באירופה, כדוגמת תקיפת נערה בת 15 בסרסל שפניה הושחתו ע"י אלמוני ב-10 לינואר. הנערה לבשה את מדי בית הספר היהודי הפרטי שבו היא לומדת והתקיפה אירעה במהלך הפסקת הצהריים.
באוסטריה, אדם צעק "הייל היטלר" לעבר רב ומשפחתו, במהלך ביקור במחנה ריכוז. בבלגיה, נשיא הקהילה היהודית הביע צער עמוק על הוצאתה של השחיטה הכשרה מחוץ לחוק. בדנמרק הולכים וצוברים תאוצה המאמצים לאסור בחוק על ברית המילה; הצעת חוק בנדון מונחת כבר על שולחן הפרלמנט. בפולין, טיוטת החוק בעניין התבטאויות הקשורות לשואה, הבעייתית כשלעצמה, הציתה תבערה של תגובות אנטישמיות בתקשורת הפולנית, לרבות הערה מצד אחד הפרשנים, שלפיה יש לכנות את מחנות המוות "מחנות יהודיים" ולא "מחנות פולניים".
בסך הכול, הגורמים שנוטים לערער את תחושת הביטחון בקרב הקהילה היהודית מצויים בעלייה ברורה: אלימות, מגבלות על חופש הדת וביטויי שנאה ברחוב וברשת. תחושת חוסר הביטחון הביאה חלק מן האנשים לעזוב, בעוד אחרים צופים עתיד קודר לקהילה היהודית באירופה, או מגבירים את מאבקם בגורמים הללו.
הליגה נגד השמצה ניצבת ללא כל ספק בחזית המחנה האחרון, של מי שמגבירים את מאבקם. אנו פועלים מול בני שיחנו ברחבי היבשת כדי למצוא דרכים להפוך את המגמות הללו, בין אם באמצעות הגברת המודעות בקרב גורמי אכיפת חוק, מאבק בשנאה ברשת, או שילוב כוחות עם אחרים ששמים להם למטרה לחשוף את הקיצוניות ולהגיב לאנטישמיות ולדעות קדומות נגד ישראל.
המלאכה עוד רבה, אך מטרתנו צריכה להיות לשמור על החיים היהודיים באירופה ולהבטיח כי כלל הקהילות היהודיות ברחבי אירופה מוגנות כראוי מפני אנטישמיות. הדבר יועיל לא רק ליהודים, כי אם לאירופאים באופן כללי. לא ניתן לנסח זאת טוב יותר ממנהלת הנציבות לזכויות אדם במועצת אירופה, שציינה כי הסכנה שבאבדן החיים היהודיים באירופה איננה נשקפת לקהילות היהודיות בלבד, אלא לעושר ולמגוון של החברות האירופיות כולן.
יהודים זכאים לחיים יהודיים חופשיים ופתוחים בחברות שבהן הם חיים. כשהמדובר ביבשת שחוותה את השואה, זוהי צפייה מינימלית.
