שיר השבוע: לִקְרַאת עוֹלָם בֵּיתִי

אַתָּה נוֹעֵל עַל הַפָּנִים בָּרִיחַ,
לִהְיוֹת בֵּין הַבְּרִיּוֹת מִתּוֹךְ בִּטְחָה;
אַךְ אִם אָכַלְתָּ מַשֶּׁהוּ – תָּרִיחַ
שָׁעוֹת אֶת טַעֲמֵי אֲרוּחָתְךָ.

אֲוִיר נָשׁוּם בְּרֵיחַ שׁוּם
בָּא לָרֵאָה כִּכְתַב אִשּׁוּם.
הַמַּסֵּכָה הִיא מַסְרִיחָה
וַאֲרוּרָה הָאֲרוּחָה.

זֶה לֶקַח שֶׁהַמַּגֵּפָה חוֹתֶכֶת:
עַל מַעֲשֶׂיךָ תְּשַׁלֵּם מְחִיר.
מְחִיר הַשֹּׂבַע שֶׁל אֲרוּחוֹתֶיךָ
הוּא נִיחוֹחֵי בְּחִילָה מַכֵּי נְחִיר.

*

זֶה הַקָּטֹן בְּמִפְגְּעֵי הַמַּגֵּפָה.
מִלְּקָחֶיהָ זֶהוּ אֶפֶס הַקָּצֶה.
אֲבָל מִגְוַן הַנִּרְמָסִים בְּמַגָּפָהּ
יָדוּעַ. וְאֶפְשָׁר פֹּה לְקַצֵּר.

וְלַעֲבֹר, אָמְנָם עַל מְכִתּוֹת זְכוּכִית
וְאַף מִתּוֹךְ חֲשָׁשׁ לִפֹּל לִכְדֵי זְחִיחוּת,
לַדְּבַשׁ אֲשֶׁר נִרְדֶּה מִפֶּגֶר הַמַּשְׁחִית
גַּם לְאַחַר שֶׁכְּבָר יֻטַּל שָׁחוּט,

דְּהַיְנוּ,
שִׁנּוּיִים שֶׁיֵּעָשׂוּ הֶרְגֵּל.
נַנִּיחַ – בַּהִיגְיֵנָה;
לָאו דַּוְקָא אַלְכּוֹגֵ'ל,
אֲבָל דְּבָרִים כְּגוֹן רִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת
אוֹ לְפָחוֹת שְׁתֵּי קִבּוֹרוֹת, מִשֶּׁכֶם עַד מַרְפֵּק.
דְּבָרִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֶפְשָׁר לִלְמֹד,
עַל תֶּקֶן עֵת חַבֵּק וְעֵת רָחֹק מֵהִסְתַּחְבֵּק,

וּבְעִקָּר,
וְזֶה כְּבָר דְּבַשׁ עַתִּיר סֻכָּר,
וְזֶה חָשׁוּב –
שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף נִרְעֶה עַל כַּר
הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַתִּקְשׁוּב:

עַל הַתַּשְׁתִּית הַמְּסַפֶּקֶת לָנוּ פְּטוֹר
מִטָּרָרָמִים, טִרְטוּרִים, טְרָדוֹת וָתוֹר,
מֵהַמְּיֻתָּר, מִכָּל הַטָּרָה הַטּוֹרֶפֶת
מָמוֹן וּזְמַן וּשְׁעוֹת אֲוִיר מִן הַסַּרְעֶפֶת.

שֶׁמִּפְגָּשִׁים כְּבָר לֹא יִהְיוּ כְּמוֹ חָאג' לְמֶכָּה:
הֵם יִתְקַיְּמוּ בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָּ,
בַּסִּפְרִיָּה שֶׁלְּךָ עִם תֵּה וּבְגַרְבַּיִם;
שֶׁכְּבָר יֻסְכַּם: אֶפְשָׁר כִּמְעַט הַכֹּל בַּבַּיִת.

שֶׁיִּשָּׁאֵר לָנוּ זְמַנֵּנוּ הַמְּזֻקָּק
וְלֹא נִשְׂרֹף אוֹתוֹ עִם דֶּלֶק עַל הַפְּקָק.
שֶׁנְּטַיֵּל הַרְבֵּה יוֹתֵר – פָּשׁוּט כִּי חֵלֶק
מִטִּיּוּלֵינוּ לֹא יִהְיוּ עַל כְּבִישׁ וְדֶלֶק

אֶלָּא, בִּמְלוֹא הַנּוֹחִיּוּת וְגַם בִּמְלוֹא
מַרְאוֹת הַנּוֹי, בְּגוּגֶל אֶרְת' ( כֵּן! לָמָּה לֹא?)
וּבְהִלּוּךְ-בִּישִׁיבָה בְּמוּזֵאוֹנִים
מִבְּלִי לָטוּס (זֶה יַרְחִיקֶנּוּ גַּם מֵעֹנִי).

מָה יִגָּרַע? בִּזְבּוּז הַזְּמַן, וְהַזִּהוּם,
וְזַעֲמוֹ שֶׁל מַר הַמָּוֶת בַּכְּבִישִׁים.
הַסִּכּוּיִים כְּבָר נִפְתְּחוּ; טוֹב שֶׁזִּהוּם.
הַלְּבָבוֹת עַכְשָׁו פְּתוּחִים גַּם לְהַגְשִׁים.

כִּי תְּקוּפָתֵנוּ, שֶׁזִּנְּקָה בָּהּ הַתִּקְשֹׁרֶת
יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהִתְפַּתְּחָה הַתַּחְבּוּרָה,
פּוֹתַחַת דֶּרֶךְ לְהַרְקִיעַ כְּשֶׁהַשֹּׁרֶשׁ
עוֹד מְחֻבָּר לְאַדְמָתוֹ בְּעִבּוּרָהּ.