רבות כבר נכתב על המהפך שעברו אנשי "יש עתיד" ביחס למי שהיו השותפים האמיצים שלהם, הקוקפיט, חבורת המצ'ואים יפי הבלורית והתואר (אם לא מחשיבים את יאיר לפיד נטול הדרגות או תעודת הבגרות). רגע אחרי שגנץ ואשכנזי חברו אל נתניהו והחלו לקדם את הליך שינוי חוק יסוד הממשלה, החבורה שנשארה מאחור הפכה יותר פאתטית אפילו מאותו אחד שנפל מקורס טיס והלך לנ"מ כי "אם אני לא טס אף אחד לא יטוס".
לפיד לקח את הבדיחה הידועה הזו צעד אחד קדימה; הוא אפילו מוכן לחבור לחיל האוויר של אויבו המושבע כדי להשיג את מטרתו: הוא התחייב לחבור לנתניהו רק כדי שגנץ לא יהיה ראש ממשלה. איך? פשוט: אם נתניהו יבקש לשנות את החוקים שוב, ויחפש אצבעות למהלך, לפיד הודיע שיסכים.
הוועדה לתיקון חוק יסוד הממשלה:
ח"כ יאיר לפיד: "בניתם הסכם של נוכלים כי אתם לא סומכים על נתניהו"
ח"כ שלמה קרעי: "אתה הנוכל שהבטיח לא לנסות להקים ממשלה עם הרשימה המשותפת ושיקר"
לפיד: "כל מה שביבי צריך לעשות כדי למנוע מגנץ להיות ראש ממשלה זה לפנות אלינו ואנחנו נגיד לו כן"@ZeevKam pic.twitter.com/yGDpdUN8kl— כאן חדשות (@kann_news) April 27, 2020
שותפו הוותיק לשנאת נתניהו, אביגדור ליברמן, ניצל את הטוויטר כדי לבקש הבהרות מידיות שנענו, כמובן. מתוך הנחה שיש לשניים ווטסאפ פעיל, סביר להניח שהפנייה הפומבית ברשת החברתית נועדה להבהיר כוונות ולשים את הדברים על השולחן:
תגדיר "היגיון"
עד כאן עוד הכול בגדר משבר פוליטי לגיטימי. לפיד מנצל את הקלפים הפוליטיים שיש לו כדי להראות שרירים. אלא שלפיד, כמו לפיד, עשה לא מעט פאולים שהוציאו כמה שריקות אזהרה ובוז ברשת:
לפיד, כידוע, קיבל בעבר קנס על היעדרויות רבות ולא מוצדקות מהכנסת. הוא כבר שש שנים חבר כנסת אבל כנראה לא רשם מספיק נוכחות בוועדות כדי לדעת נהלים בסיסיים מאוד. וכשמחברים את אי ידיעת החומר עם היהירות של לפיד, מתקבלת התוצאה הבאה:
והנה עוד דוגמה, מאותו היום, על מה קורה כשחוסר ידיעה (איך אומרים את השם של ח"כ קרעי מהליכוד), ושחצנות נפגשים:
ח"כ שלמה קרעי:
רואה חשבון. תואר שני במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. תואר דוקטור בנושא תזמון במכונות רב תכליתיות. מחקריו עוסקים בתחומים המשתייכים למתמטיקה שימושית ולמדעי המחשב – תזמון ואופטימיזציה.ח"כ יאיר לפיד: לא סיים תיכון pic.twitter.com/MEhAPuXI4U
— israel ohana – Ec (@ohana_israel) April 27, 2020
מגש הכסף השחיר
בכלל, חברי "יש עתיד" קצת איבדו את זה בשבועיים האחרונים. אותם אלו שניסו לדגמן פה "פוליטיקה אחרת" וממלכתית, הפכו באחת את עורם מרגע שגנץ ואשכנזי החליטו להצטרף לנתניהו ולהשאיר אותם באופוזיציה.
בוגי יעלון, למשל, רמטכ"ל ששלח חיילים לקרב החליט שהשנה אנחנו לא ראויים לקורבנם של הנופלים במערכות ישראל. ולמי שפספס את השורה נחזור אלה: רא"ל משה יעלון חושב שאנחנו לא ראויים השנה (מה קרה לפני שנתיים ושלוש?) לקורבנם של הנופלים. כאילו אמר לעצמו: "ביבי וגנץ יחד. אני חייב להראות כמה אני מזועזע ושילכו לעזאזל המשפחות השכולות". ובכן, אם זו הייתה המטרה, לפחות בפיד, הוא הצליח לעצבן לא מעט.
כסיל כאיוולתו
ההתלבטות הזו ותיקה כימיה של התקשורת, והיא הלכה והתעצמה בעידן הרשתות החברתיות: האם להגיב לטרולים או לא?
ההגדרה בוויקיפדיה לטרול היא: "גולש המפיק הנאה מפעולות שלהוב ברשת כגון פרסום תגובות סרק, שימוש עקבי בסרקזם, פיצוץ דיונים ענייניים, והשחתת תוכן". הגדרה מצוינת אבל האם אפשר להתייחס לכותב טורים בעיתון לאנשים חושבים כטרול? ובכן, התשובה היא כן.
לרוגל אלפר היסטוריה ארוכה של טורים גסים וחצופים, דווקא כלפי האנשים האהובים בחברה הישראלית כמו מרים פרץ או סיון רהב-מאיר. אלפר מן הסתם רואה את עצמו כאותו הילד "שצועק המלך הוא עירום", כשלמעשה הוא מזכיר הרבה יותר את הילד שאומר ליד האורחים "קקי פיפי" בלי הפסקה, רק כדי להביך את ההורים. ביום הזיכרון פורסם בהארץ טור שנכתב בעקבות ראיון של מרים פרץ במוצ"ש.
הטור פורסם שלושה ימים לאחר הראיון עם האם השכולה, כי איזה תאריך מתאים יותר לביזוי דמותה של מי שאיבדה את שני בניה הלוחמים מאשר יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל? במקרה כזה, ההתלבטות היא קבועה: אם תגיב, אפילו במילים חריפות – הפסדת. הרי כל מה שטרול רוצה זה תשומת לב וקליקים על הטור. מצד שני: איך אפשר להתעלם מנבזות כזו?
בגישה אחרת לגמרי, ניסה אראל סג"ל להתייחס לעניין. הלוואי שנזכה להידבק במידותיו:
המגיבים שעדיין לא התחברו לגישה הציעו תזות אחרות:
כך או כך, נראה שב"הארץ" כל מה שמשמח, מרגש ומאחד את עם ישראל גורם להם לפריחה ועקצוצים בכל הגוף. כל למשל זיהה צייצן את הדפוס:
מיכאל בוטיר לקח את זה צעד קדימה וניסה לנחש גם את הכותרות שלמחרת החג:
יהושע פרוע, גרסת הטוויטר
עם כל הכבוד לימים לאומיים כמו יום הזיכרון ויום העצמאות, בפיד לא נשארו אדישים להיתר ללכת להסתפר. אפילו מנכ"ל משרד הבריאות, משה ברסימנטוב, ששומר בדרך כלל על פני פוקר רציניות, שבר דיסטאנס בציוץ ישיר:
רעמה אולי קצת פחות מפורסמת בציבור הכללי ויותר בפיד שייכת לפעיל הימין רן כרמי בוזגלו:
יואל חסון מאוד התרגש ולא פחות ממנו התרגש הספר שלו:
רצתי ישר לספר…. pic.twitter.com/xoNXA1ppgi
— יואל חסון YoelHasson (@HassonYoel) April 25, 2020
והיה גם את הדו שיח הבא:
להקציף או לא להקציף? זאת השאלה
ואם כבר דנים בנושאים הלא חשובים של החיים, הטוויטר יודע להיות המקום שמפתח דיונים גם על הנושאים הכי אזוטריים בעולם. כמו למשל המתכון שהציגה שרה נתניהו לעוגת יום העצמאות המסורתית שלה:
במקרה הספציפי של הביקורת הזו, יש חשש קל שגם פה לא מדובר בהבעת עמדה קולינרית אובייקטיבית:
ואפילו כתבי העיתון האיכותי שלנו, מקור ראשון, פצחו בשיח מלומד בנושא:
נעשה לנו חג
יום העצמאות הוא כידוע יום של מסורות ארוכות שנים וטקסים קבועים. השנה, בגלל הקורונה, חלה חריגה מהשגרה הידועה של החג, אבל יש דברים שלא משתנים:
כתב גל"צ דורון קדוש ביצע "לייב טוויט" מחידון התנ"ך, כלומר צייץ לאורך כל החידון הערות ודיווחים כך שגם מי שלא מצליח לצפות יוכל להתעדכן מידית וגם מי שצופה יקבל את הפרשנות במקביל. באחד הציוצים דווח קדוש על סקופ היסטרי שלא ברור איך נעלם מהתקשורת המסורתית:
מסורת נוספת היא המנגל, ה"על האש" או הברביקיו אם אתם ממש נהנים שקוראים לזה ככה. ובכן, לטבעונים שבינינו קצת יותר קשה עם חגיגת האנטריקוטים והצלעות שמציפה את הפיד. תוסיפו את זה לעובדה שגם נאור יחיא וגם טל גלבוע עובדים כיועצים בלשכת ראש הממשלה נתניהו, ותדמיינו איך היה נראה יום העבודה בלשכה ביום שאחרי:
משהו קטן וטוב
צבעי השחור-לבן שסייעו לנו להבדיל בין מה שממש עתיק למה שפחות עתיק הולכים ונעלמים. שיטות טכנולוגיות חדישות מחזירות את הצבעים לסרטונים שהתרגלנו לראות באפרוריות קבועה. האם זה מרגש יותר או פחות? עניין של טעם.
כאן מתרגשים לחשוף את הקליפ המלא של "שחור לבן כחול לבן" ??
בפעם הראשונה, בשילוב של תחקיר עומק, כוח מחשוב עצום ויוצרי וידאו וטכנאי תמונה מובילים, צבענו רגעים גדולים, מרגשים וזכורים מההיסטוריה המדינה
הקליפ ישודר גם בחוגגים עצמאות עם לוסי וגורי – החל מ-13:00 בכאן 11@KanILArchive pic.twitter.com/tw5bO9ni95
— כאן (@kann) April 29, 2020
ולסיום, שרון גל, מסכם את יום העצמאות ה-72 למדינת ישראל בלי טיפה אחת של ציניות. שנזכה לעוד הרבה שנים:
